ת"א 19906-01-11 ר.נ.נ. - המרכז ללימודי מתמטיקה בע"מ ואח' נ' מעונות ב.פ.מ. בע"מ ואח'

מבוא

1. לפני תביעת התובעים לפיצויים בסך 5 מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו להם לכאורה בעקבות השכרת חלק ממבנה השייך לנתבעת 1 ברח' הרצל 60 פינת הדסה 2 בבאר שבע, גוש 38002, חלקה 60 (להלן: "המבנה"). המבנה יועד לשמש כבית ספר פרטי ללימודי מתמטיקה ואנגלית ונסגר בסיכומו של יום מאחר והתברר לתובעים, כך טענו, שהמבנה נעדר אישור כיבוי אש להפעלתו למטרה שיועדה לו כבית ספר, מה שהסב לתובעים נזקים רבים.

רקע

טענות התביעה

2. לטענת התובעים, בתאריך 6.9.2001 שכרה התובעת 1 (להלן: "התובעת") מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את המבנה שיועד כאמור לשמש בית ספר פרטי ללימודי מתמטיקה ואנגלית. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו מנהל התובעת, כיום הינו בעל המניות יחיד בה ובעת הרלוונטית ניהל את בית הספר. יצוין, כי בתחילת דרכה של התובעת, בחודש אוגוסט 2001, מכר התובע 50% ממניות התובעת למר יוהן אסולין, ששימש באותה עת דירקטור בחברה וכן מורה למתמטיקה בבית הספר.

התובענה הוגשה כנגד הנתבעת בהיותה משכירת המבנה, כנגד הנתבע 2-מנכ"ל הנתבעת והנתבע 3- מנהל בנתבעת.

3. התובע טען, כי חיפש במרכז העיר העתיקה בבאר שבע מבנה בן 3 קומות, על מנת לפתוח בו את בית הספר ומצא את המבנה בו עסקינן. מבנה זה הינו כבן 50 שנה. בקומתו הראשונה שהינה בגודל של 160 מ"ר ומצויה מעל קומת קרקע, קיימים שני חדרים האחד גדול יותר מהשני. מעבר לכך, באותה קומה גם שלושה חדרים קטנים. בקומתו השניה של המבנה, אף היא בגודל 160 מ"ר, מצויים שלושה חדרים, שניים גדולים בגודלם ואחד בינוני בגודלו.

לאחר מו"מ עם נציגי הנתבעת, הנתבעים 2-3, ובתאריך 6.9.2001 כאמור, נחתם הסכם שכירות לקומה הראשונה מבין שתי הקומות במבנה (הסכם השכירות צורף כנספח 6 לכתב התביעה). התובעים הדגישו, שניתן ללמוד מהסכם השכירות, כי הינו מציין במפורש שהמבנה הושכר לצורך הפעלתו של המבנה כבית ספר.

מיד לאחר חתימת ההסכם התובע שיפץ את המבנה, שהיה מוזנח קודם לכן, ופתח את שעריו בתחילת אוקטובר 2001, לטובת עשרות תלמידים ששילמו ונרשמו לטענתו לכל שנת הלימודים. בית הספר נאלץ כאמור להיסגר לאחר כ- 23 חודשים, וזאת לאחר שב- 7.1.03 נתקבל אצל התובעים דו"ח מכבי האש ולפיו המבנה מסוכן, אינו עומד בתקני כיבוי אש ומהווה סכנת נפשות לתלמידים הבאים בשעריו, כך לשון כתב התביעה.

4. לטענת התובעים, במועד השכרת המבנה, כמו גם שנים רבות קודם לכן, כפי שהתברר להם רק בדיעבד, לא קיבל המבנה אישור בטיחות ממכבי האש ולמרות זאת המשיכה הנתבעת להשכירו, תוך הסתרת עובדה זו מהשוכרים בחוסר תום לב. התובע הוסיף וציין, כי המבנה ששכר מהווה מלכודת אש ועשן לתלמידים, לצוות המורים ולבאי המבנה, באשר הינו מסוכן מבחינה בטיחותית ואסור לעשות בו שימוש או לאכלסו.

התובעים הפנו לכך, שהנתבעת נדרשה כבר ב-10.1.1994 על ידי מכבי האש לבצע במבנה בין היתר התקנת מערכת גילוי אש, ובקומה ב' לפתוח יציאות חירום או לחלופין לחלק את גודל החלל לשני חללים קטנים יותר מ-100 מ"ר כ"א ע"י קירות ודלתות עמידות אש. ביקורת נוספת שנערכה למבנה בתאריך 9.5.1994 ציינה, כי אמנם אמצעי כיבוי האש שהותקנו הותקנו לפי התקן אך בקומות המבנה יש לפתוח יציאות חירום או לחלופין לחלק את השטח לשני חלקים קטנים מ-100 מ"ר כ"א ע"י קירות ודלתות עמידות לאש (נספחים 18 ו-19 לכתב התביעה).

בתאריך 1.11.94 התחייבה הנתבעת למכבי האש שלא לאפשר אכלוס המבנה ע"י שוכר כלשהו בטרם זה התקין מערכת לגילוי אש ועשן (נספח 20 לכתב התביעה).

מכאן, הסיקו התובעים שתנאי מכבי האש להשכרת והפעלת המבנה היו יודעים לנתבעת היטב, אלא שהנתבעים לא טרחו לספר אודותם לתובעים.