ת"א 19849-02-13 ח'ורי נ' אדביה

1. בפניי בקשה לצוות על המשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום כל הוצאות המבקש, מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, הנני דוחה את הבקשה.

3. ערובה, לפי תקנה 519 לתקנות, מוטלת, ככלל, במקרים חריגים כאשר נראה שסיכויי ההצלחה קלושים לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשע"ג, 2013) בעמ' 737) (להלן: "גורן").

4.בענייננו, בשלב זה של ההליך, בו נשמעו ראיות הצדדים, כך שב"כ התובע הכריז: "אלו עדיי", ואף נשמעו עדיי הגנה ונמצאים אנו בישורת האחרונה של שמיעת הראיות, אין זה ראוי ונכון להתייחס לסיכויי התביעה.

5. לא זו אף זו, האיזון בתקנה 519 מיושם כך שהשימוש בה מודרך לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכות הנתבע, כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. הכלל הוא, שאין בית משפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד (גורן, עמ' 737).

6. במקרה דנן, לא הוכיח המבקש, כי מצבו הכלכלי של המשיב הוא קשה עד כדי כך שלא יוכל לגבות ממנו את הוצאותיו במידה והתביעה תידחה. אומנם, ערה אני לאמור בבקשה, בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ בגין אי תשלום ההוצאות, אך אין בכך להראות, כי המשיב מצוי במצב כלכלי כה קשה עד כי לא יוכל לעמוד בהוצאות שיוטלו עליו ככל שתידחה התביעה. ויודגש, לא נפרשה בפניי בכל המסמכים שהוגשו על ידי המבקש כל אסמכתא אשר יכולה להצביע על כך שהמשיב לא יוכל לעמוד בהוצאות שיוטלו עליו, ככל שיוטלו.

7. באחרית דבר אומר, כי ערה אני לכך שהמשיב לא תמך תגובתו בתצהיר, ועל כך יש להצר, אך עול ההוכחה במקרה דנא הוא על המבקש, וכאמור לעיל, לא עמד בעול זה.

8. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪, ללא קשר להוצאות המשפט.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.