אוטמגזין נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה ואח'

לפני בקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), בתביעה בגין נזקי גוף וכליאת שווא אותה הגיש המבקש כנגד המשיבים. 

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש יכולתו הכלכלית דלה ולמעשה לא עומדת לו האפשרות להפקיד את הסכומים הנדרשים לצורך תשלום האגרה.

מדובר במבקש יליד 1969 , נטול מקצוע אשר במשך שנים רבות שהה במעון על פי הנחיית הנתבעים או מי מהם, עד כי בשנת 2000 הובהר כי אינו מפגר והוא הוצא מאותו מעון, אלא כי נוכח האירועים נשוא כתב התביעה אין בידו מקורות הכנסה או יכולת להשתכר.

עוד נטען על ידי המבקש כי הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות בשיעור של 100% וכי הוא מתקיים מקצבאות.

הוסיף המבקש וטען כי בחשבון הבנק שלו סכומים זעומים, כי הוא מתגורר בדיור ציבורי יחד עם בני משפחה אחרים אשר אף הם דלי אמצעים. משכך, חיובו בתשלום האגרה משמעותה סגירת דלתות בית המשפט בפניו.

לבסוף, הוסיף המבקש וטען כי נוכח הראיות השונות, סיכויי ההליך גבוהים מאוד.

2. המשיבות 3-4 התנגדו לבקשה וטענו כי דין ההליך להידחות על הסף, ואף עתרו ביחס לכך במסגרת בקשות נפרדות.

לשיטת המשיבים, נדון עניינו של המבקש בעבר בפני כב' השופט סוקול בבית המשפט המחוזי בחיפה, אלא כי אותו הליך הופסק, לבקשת המבקש, בהינתן קיומו של ערעור תלוי ועומד בפני כב' בית המשפט בעליון בעניינו של אחר (להלן: "ההליך המקורי").

במסגרת החלטתו של כב' בית המשפט המחוזי בהליך המקורי נקבע כי חידוש ההליך יותר בכפוף לתשלום הוצאות כפי שנקבע, הגשת הבקשה לחידוש בתוך 90 יום ממועד מתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון כמו גם המשך ההליכים מהמקום בו הופסקו.

המבקש לא שילם את ההוצאות ופתח בהליך זה, זמן רב לאחר שחלף המועד שנקבע על ידי כב' השופט סוקול במסגרת ההליך המקורי.