ת"א 1978-04-10 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין בקשר לתאונה שארעה ביום 11.11.2009. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשות התאונה ובאשר לסיווגה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן "החוק").

התובע, יליד ****, הינו בעל עסק לשיווק */* אשר מחוצה לו התרחשה התאונה מושא התביעה. הנתבעת 1 הינה חברת הביטוח שבטחה את הטרקטור הפוגע. הנתבע 2 נהג בטרקטור ביום האירוע.

בתיק מונו מספר מומחים לבדיקת נכותו של התובע בתחומים הבאים: אורתופדיה, נוירולוגיה, וא.א.ג.

ביום 12.3.14, ולאחר שהצדדים הגישו תחשבי נזק, הוצע להם להגיע להסדר שיחסוך זמן והתדיינות, תוך שנלקחו בחשבון הסיכונים והסיכויים, כפי שאלה השתקפו בעיני של ביהמ"ש, נכון לאותו מועד. משלא התקבלה הצעת ביהמ"ש התיק נקבע להוכחות בבחינת "ייקוב הדין את ההר". דיון הוכחות ראשון התקיים ביום 26.5.16, בו העידו עדי התביעה מר י.פ., ומר ד.ק., התובע בעצמו, ומומחי ביהמ"ש, פרופ' קרוננברג וד"ר אייכנבלט.

דיון הוכחות נוסף התקיים ביום 27.6.16 בו העיד פעם נוספת מומחה ביהמ"ש, האורתופד ד"ר אייכנבלט, עד התביעה מר ליאור אהרוני, עד ההגנה מר סרגיי יאגודין, והנתבע 2 מר סהר אלי.

טענות התביעה:

התובע טוען כי הטרקטור הפוגע עמד בכניסה לפתח בית העסק שבבעלותו, ומתאר בתצהירו כי עגלה רתומה אליו חסמה את הכניסה לעסק הצמוד לעסק של התובע, תוך שהטרקטור חוסם את עסקו שלו. משכך ביקש התובע מהנהג להיכנס לחצר בית העסק על מנת לסיים את עבודתו בהעמסת הסחורה הנדרשת. הנהג נכנס לכיוון בית העסק תוך שהוא אמור להגיע לאזור בפנייה רחבה ימינה לכיוון בית העסק ולאחר מכן פנייה רחבה שמאלה לכיוון אזור ההעמסה. התובע באותה העת היה עם גבו אל הטרקטור, ולאחר מכן נחבט בראשו עם הכף שהייתה מורמת. עדים שהיו במקום שמעו את צעקות התובע וראו אותו מדמם. בנוסף העדים שמעו את הנהג "מתייסר" ומצטער על כך שהוא זה שפגע בתובע, ובנוסף מתארים כיצד ראו את הטרקטור מגיע לכיוונו של התובע בעוד שהכף מורמת, אך לא הבחינו ברגע הפגיעה.

התביעה דוחה את הטענה לפיה התובע הוא זה שנתקל בכף באשמתו, שכן המומחים הרפואיים מסכימים כי לא מדובר בנזק מינורי- ועל כן לא תתכן התקלות מסוג זה.

בנוסף התביעה טענה הן בסיכומיה והן בסיכומי התשובה כי במהלך עדותו של הנהג התגלו סתירות באשר לגרסתו לאירוע. הגרסה לפיה הכף הונחה על בלות שהיו במקום האירוע הועלתה רק בהליך זה ולא בהודעתו לחברת הביטוח ולמשטרה. בנוסף התביעה תמהה מודע מיהר כל כך הנהג למסור גרסה ביום התרחשות האירוע.

לחלופין, אם ביהמ"ש לא יקבל את גרסת התביעה, החזקה המרבה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תתקיים- קרי מקום שאסור להחנות בו. שכן חנייה תוך שהכף מורמת אינה חנייה סבירה – ויוצרת סכנה עובדתית ומשפטית.

טענות ההגנה:

ההגנה מנגד סבורה כי גרסת הנתבע 2, הכופרת בטענות התובע ומציינת כי התובע הוא זה שנתקל בטרקטור היא הנכונה עובדתית שכן נתבע 2 מחזיק בתעודת ביטוח חובה בתוקף, ואין לו כל מניע לשקר ומכאן ניתן ללמוד שגרסתו היא הנכונה.

מגרסת ההגנה עולה כי הטרקטור היה בעצירה מוחלטת. בנוסף הנהג טען כי הניח את כף הטרקטור על גבי באלות שעמדו בצד ימין לחנות, קרי בצורה לא מסוכנת- וזאת בניגוד לטענת התובע כי הבלות תמיד עמדו בצדו השמאלי של החנות.