ת"א 1978-04-10 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

רקע וטענות הצדדים

בפני מונחות בקשות למתן צו לגילוי מסמכים בתיק נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מצד שני הצדדים.

התובע בן 47, טוען שנפגע בתאונת דרכים ביום 11.1.09. מעבר למחלוקת בעניין החבות לאירוע, קיימת מחלוקת בעניין הנזק שנגרם לתובע. ביהמ"ש מינה שלושה מומחים רפואיים, אשר קבעו לתובע נכויות שונות .בתיק קוימו 2 דיוני הוכחות בתאריכים 26.5.16 ו ב27.6.16.

ב"כ הנתבעים המלומדת טוענת בבקשתה מיום 23.6.16 כי הרקע לבקשה הינו הטענה לפיה עד התביעה, מר ליאור אהרוני הועסק ע"י התובע לאחר התאונה, וקיבל מטעמו תלושי שכר. לכן, על מנת שתוכל להתמודד עם הטענה, מבקשת ב"כ הנתבעים שהתובע ימציא לידיה טופס 102- טופס העסקת עובדים תושבי ישראל, וטופס 126 שהוגש לרשות המיסים, ובו פירוט השכר ששילם התובע לעובדיו סמוך לזמן התאונה.

ב"כ התובע המלומדת הביעה התנגדותה לבקשה בתשובתה מיום 26.6.16, לדידה המדובר הוא במקצה שיפורים, וזאת מאחר ותלושי השכר של מר ליאור אהרוני צורפו לראיות התביעה כבר ביום 9.7.15, והבקשה לצירוף יתר התלושים נעשתה בשל טעות בגינה הושמטו תלושים אלו. לדעת התביעה הבקשה הוגשה בחוסר תום לב שלושה ימים לפני דיון הוכחות, ובנוסף עדותו של מר אהרוני שהייתה קוהרנטית ואמינה ויש בה בכדי לספק את ההגנה.

בנוסף טוענת ב"כ התובע המלומדת כי היה על המבקשים לבקש מסמכים הללו בשלב המקדמי של המשפט, וקבלת הבקשה בשלב זה תביא לתוצאה של בזבוז זמן דיוני יקר, ועמל רב, מכאן שיש לדחות את הבקשה.

מאידך, דורשת ב"כ התובע המלומדת בבקשתה מיום 27.6.016 להעביר לידיה "כל חומר חקירה" שברשות ההגנה.

בתגובתה מיום 3.7.16 טענה ב"כ הנתבעים כי הבקשה להעביר כל חומר חקירה לידי התביעה הוגשה כבר, והחלטה ניתנה על ידי ביום 22.6.16, ולפיה דחיתי את בקשת התביעה- לכן יש לדחות את הבקשה בשנית. יתירה מזו ההגנה היתה מוכנה בזמנו להסדר דיוני לפיו בתמורה לכך שיעבירו הנתבעים את כל חומר החקירה שבידם, התביעה תמציא את הטפסים המוזכרים לעיל.

בתשובה לתגובה שהוגשה ביום 4.7.016 טענה ב"כ התובע המלומדת, בין היתר שאין לייחס את ההחלטה מיום 22.6.16 לבקשתה מיום 27.6.16. בהחלטה נאמר כי אין להעביר את כלל חומר החקירה לידי ההתביעה, אולם חומר חקירה אליו הייתה התייחסות ספציפית, יש לחשפו לעיון לצד שכנגד.

דיון והכרעה

כפי שציינה ב"כ התובע המלומדת, ענייני גילוי מסמכים נמנים על ההליכים המקדמים שראוי לסיים במסגרת קדם המשפט. תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אף קובעת, כי בית המשפט לא ידון "בשום בקשה שבעל הדין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". תקנה זו פורשה בעבר בפסיקה ככזו שבאה לאזן בין ההכרח לנהל את המשפט על-פי פרוצדורה קבועה, לשם ייעול ההליך, לבין הגשמת המטרה שבבסיס ההליך המשפטי, היא גילוי האמת בסכסוך (ראו רע"א 647/04 אבנר איגוד לביטוחי נפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (28.4.2004).

לדידי בענייננו יש לדחות את שתי הבקשות של שני הצדדים, שכן:

1. המדובר בתיק משנת 2010 בקשר לאירוע שהתרחש בשנת 2009. פתיחת החזית היום במתן צווים לגילוי ועיון במסמכים יכול להביא כל צד לבקש הבאת עדים נוספים, דבר שיגרור את התיק למשך חודשים רבים, אם לא שנים. בנוסף בשתי הבקשות לא מתקיימת פרשנות הפסיקה לפיה גילוי המסמכים מטרתו ל"ייעול ההליך".

2. לא שוכנעתי שגילוי מסמכים מתוך חומר החקירה, המל"ל ורשות המיסים, נוגעת ל"לב הסכסוך" בהתאם לפסיקה. מכל מקום, כל צד יוכל לטעון בסיכומיו על כי "אי הבאת ראייה פועלת כנגד הצד שיכל להגישה" (ראו 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ) ול"נזק ראייתי" שנגרם לו כתוצאה מכך.

3. לאור האמור לעיל, נסיבות המקרה דנא אינן עולות לכדי "טעמים מיוחדים" (תקנה 149 לתקנות) המצדיקים את קבלת הבקשה לגילוי מסמכים אף לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט.

4. בעניין חומרי החקירה הבעתי את עמדתי ברורות בהחלטתי מיום 22.6.016.