ת"א 19753-06-13 בן גיא נ' AIG חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1969, נפגעה בתאונת דרכים באזור צומת משגב, בהיותה נוהגת רכב, בתאריך 12.6.06. רכב פגע ברכבה של התובעת כאשר הוא הודף אותו קדימה, אל עבר רכב נוסף, כך שרכב התובעת נפגע הן מלפנים והן מאחור. מזירת התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים נהריה, משם שוחררה, לאחר בדיקות עם הנחייה למנוחה בת 3 ימים. בהמשך, שהתה במנוחה 6 ימים נוספים, זאת בהוראת רופאת המשפחה.

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק במחלוקת שביניהם על דרך הפשרה ובהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

לטענת התובעת, בבדיקות שנערכו לה התברר כי היא סובלת מפריצת דיסק ולטענתה, זו נגרמה בשל התאונה. הנתבעת הפנתה לכך שגילוי פריצת הדיסק היה כחמש שנים לאחר התאונה וכי על פי התיעוד הרפואי החלו מכאוביה של התובעת כחודש וחצי קודם לגילוי. לא נרשמה בזמן אמת כל טענה כי יש לתאונה קשר כלשהו לפריצת הדיסק, מה גם שהתיעוד הרפואי מצביע על עקמת ועל שינויים ניווניים. לעניין זה ייאמר, בקצרה, לאור העובדה שעסקינן בפסק דין על דרך הפשרה, כי התיעוד הסמוך לתאונה הוא דל ביותר וכולל את דו"ח חדר המיון ומסמך מרופאת המשפחה בלבד. בהמשך, בשנת 2011, סמוך לפני גילוי פריצת הדיסק, מתועדות פניות של התובעת בהן היא מלינה על כאבים לאורך זמן. אולם התובעת לא טענה לנכות בתיק זה ואין בפניי כל ראיה הקושרת בין פריצת הדיסק לבין התאונה. לפיכך, טענה זו נדחית.

לטענת התובעת, העוסקת בהפקת אירועים, נאלצה בעקבות התאונה לבטל הזמנות עבודה וניזוקה בסכום המוערך על ידה בכ- 40,000 ₪. בהמשך, סגרה התובעת את עסקה והחלה לעבוד עם פגועי נפש, אך לטענתה, היא מוגבלת תפקודית ואינה יכולה לעבוד, אלא במשרה חלקית בלבד. הפסדיה המוערכים לעבר, עומדים על סך של 60,000 ₪.

הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את גובה שכרה ערב התאונה או הפסדי שכר.

התובעת טענה כי נזקקה לעזרת צד ג' אשר ניתנה לה על ידי בני משפחתה ועל ידי עוזרת בשכר, בסכום של 1,000 ₪ וכן, נגרמה לה פגיעה קשה בשל הצורך הרפואי להעביר את ילדיה לטיפול בן זוגה לשעבר, אשר עשה בכך שימוש כנגדה במסגרת הליכי הגירושין. להערכת התובעת, עלות העזרה לה נזקקה ממועד התאונה ועד היום, 15,000 ₪. ביחס לכך, טענה הנתבעת, כי לא הובאה כל ראיה לעזרת צד ג' שנדרשה לתובעת וגם מהות הפגיעה ומהלך הטיפול וההחלמה אינן מצדיקים זאת.

כמו כן, עתרה התובעת לקבלת פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לה והוערכו על ידה בכ- 5,000 ₪ ואף ביחס לזאת טענה הנתבעת כי לא הובאה כל ראיה להוצאות.

אשר לראש הנזק של כאב וסבל, עתרה התובעת לפסיקת הסכום המקסימלי, 17,000 ₪. הנתבעת טענה כי לא נגרם נזק גוף כלשהו, לחילופין כי המדובר בנזק של מה בכך ולחילופי חילופין יש לפסוק 1,000 ש"ח בראש נזק זה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ.

שכר הטרחה, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתיק 40719-05-13, יועבר לב"כ התובעת. לגבי היתרה, תפעל הנתבעת בהתאם לעיקולים אשר הוטלו אצלה ולפי כל דין.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לאור העובדה שהתיק הסתיים לפי סעיף 4(ג) מבלי שהתקיימו בו דיונים, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת האגרה.