ת"א 19712-06-14 אבוקסיס נ' בנבנשתי

עסקינן בתביעה בין שני בעלי מניות בחברה פרטית בע"מ. התובע עותר לחייב את הנתבע בסכום של 1,500,000 ₪, בגין נזקים כספים שגרם לו ואשר נובעים משתי טענות המופנות כלפי הנתבע, האחת, כי חייב את חשבון החברה בהוצאות פרטיות בסכום של מאות אלפי שקלים והשנייה, כי שלשל לכיסו הפרטי מאות אלפי שקלים נוספים שעניינם תשלומים ששילמו לקוחות החברה ואשר היו אמורים להיכנס לחשבון החברה.

התביעה הוגשה תחילה גם בשם החברה וכנגד אשתו של הנתבע. הצדדים הסכימו כי החברה ואשת הנתבע יימחקו מכתב התביעה. הצדדים חלוקים כרגע בשאלת הסמכות העניינית. הנתבע טוען כי הסמכות העניינית מסורה למחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי ואילו התובע טוען כי הסמכות מסורה לבית משפט זה. התובע מוסיף וטוען כי ההסדר הדיוני שהוגש לבית המשפט ביחס למחיקת החברה ואשת הנתבע, כלל בחובו ויתור הנתבע על טענת חוסר הסמכות העניינית. הנתבע טוען שלא כך פני הדברים.

לאחר עיון בחומר שלפניי ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי הסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה. אין מקום או צורך להכריע במסגרת החלטה זו, במחלוקת שבין הצדדים לגבי הסיכום שביניהם והודעת ההסדר שהגישו, האם כוללת היא ויתור הנתבע על טענת חוסר הסמכות העניינית וזאת מאחר ועניין הסמכות ממילא לא נתון להסכמת הצדדים (על בית המשפט לפסוק בו לגופו ואף לעורר אותו מיוזמתו אם הצדדים לא עשו כן).

לגופו של עניין, דין טענת חוסר הסמכות להידחות, שכן התביעה אינה תביעה שעוסקת ב"עניין אזרחי בקשר לזכויות או חובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר" (ההדגשות שלי-י.ד.).

אין זכר בתביעה להסתמכות על התקנון או על חוזה אחר שבין הצדדים, אולם יתרה מכך, המחלוקת בין הצדדים אינה מחלוקת בעלת אופי כלכלי. הרציונל של הקמת בית המשפט הכלכלי היה הקמת ערכאה מקצועית שמתמחה בנושאים כלכליים כהגדרתם בחוק.

בתביעה דנא, אין נושא כלכלי מקצועי שעומד לדיון. על רקע טענות התובע, כפי שנזכרו בפתח החלטתי וכן על רקע טענות ההגנה, שלפיהן מוכחשות טענות התובע, כי התובע עצמו הוציא הוצאות על חשבון החברה וגרם לה בעצמו לנזקים, ברור כי המחלוקת העיקרית הנה עובדתית/משפטית, היינו האם הוצאו הוצאות פרטיות על חשבון החברה על ידי הצדדים, האם הדבר נעשה בהסכמה והאם נעשה כדין. לגבי עילת התביעה השנייה, הנוגעת לכספי הלקוחות, נראה כי השאלה העיקרית ואולי היחידה הנה עובדתית, האם אכן מעל הנתבע בכספי החברה כפי שטוען התובע.

קיצורו של דבר, במחלוקת שבין הצדדים בתיק זה, שאינה בעלת אופי כלכלי כמוגדר בחוק, אין לבית המשפט הכלכלי כל יתרון על פני בית משפט זה ואין כל סיבה וטעם להעביר לפניו את התיק דנא. העובדה שישנה הפנייה בכתב התביעה לחוק החברות ולדיני החברות, שאוסרים על בעל מניות לעשות את מה שנטען כי הנתבע ביצע, אינה גורעת ממסקנתי הנ"ל, בפרט מקום שהתביעה לא מסתמכת אך ורק על הדינים הנ"ל, אלא גם על דיני הנזיקין ודינים נוספים.

לפיכך, טענת חוסר הסמכות העניינית נדחית. בנסיבות, ישלם הנתבע לתובע את הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪ תוך 15 ימים.

לצורך קידום התיק, אני נוטה להיעתר לבקשת התובע למנות רו"ח מומחה שיקבל מהצדדים את כל החומרים שברשותם, הנוגעים להוצאות שהוצאו על ידי הצדדים וייתן חוות דעת בנושא זה, היינו ירכז את כל הנתונים לגבי כל ההוצאות וגם יחווה דעתו אילו הוצאות נחשבות כהוצאות כדין של בעל מניות ובין היתר בהתחשב בהסכמות שהיו בין הצדדים ככל שהיו.