ת"א 19712-01-14 ראובך ואח' נ' אביטן ואח'

לפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתיק זה ביום 5.5.16 במסגרתו נקבע כי על המבקשים להמציא לתובעים (להלן: "המשיבים"), תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, חשבונות ומסמכים הנוגעים ללקוחות הרשומים בנספח א' לפסק הבוררות בין הצדדים וכן באשר לכל לקוח אשר נותר חייב כספים למשיבים, לרבות רשימת לקוחות, כרטיסי לקוחות, מסמכי הנהלת חשבונות של המבקשים וכן העתקי הדו"חות הכספיים החתומים אשר הוגשו בידי המבקשים לרשויות מס הכנסה עבור לקוחותיהם בגין השנים 2010 ואילך, העתקי הדו"חות הכספיים החתומים אשר הוגשו בידי המבקשים לרשויות מס ההכנסה בגין השנים 2010 ואילך, מאזן הבוחן של המבקשים בגין השנים 2010 ואילך, רשימת המיוצגים של המבקשים או מי מטעמם ברשויות המס בגין השנים 2010 ואילך במסמך רשמי של רשויות המס, רשימת הלקוחות של המבקשים או מי מטעמם בגין השנים 2010 ואילך וכן העתקי הדיווחים התקופתיים החתומים לרשויות המע"מ של המבקשים או מי מטעמם בגין השנים 2010 ואילך. כן חויבו המבקשים בהוצאות סך 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ליום התשלום המלא בפועל (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים:

1.לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. המבקשים טוענים כי במידה ולא יעוכב פסק הדין לא תהא כל משמעות לערעור שהוגש מטעמם, שכן החשבונות נשוא הערעור כבר יועברו למשיבים.

2.עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור שהוגש על ידם טובים. לטענתם, שגה בית המשפט כאשר קבע כי למשיבים זכות תביעה ולו לכאורה לגבי הכספים לגביהם מבוקש מתן החשבונות . לטענתם המשיבים לא הציגו ולו ראשית ראיה לעניין גובה החובות של הלקוחות שבנספח א' ואף לא לעצם קיומם של החובות. לטענתם, אין לראות בתשתית העובדתית הדלה שהציגו המשיבים כראשית ראיה המצדיקה מתן סעד של מתן חשבונות. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי על המבקשים למסור דוחות כספיים שהוגשו על יד לקוחותיהם של המבקשים כאשר דוחות אלו כוללים מידע מסחרי ואישי אודות הלקוחות ועסקיהם והנם בגדר קניינם הבלעדי של הלקוחות. לטענתם שגה בית המשפט כאשר הורה על מתן סעד של מתן תשובות אף כלפי המבקשת 3 וכן שגה כאשר פסק שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכומים כה גבוהים.

3.המשיבים בתגובתם מפנים להלכה לפיה אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי.

4.לטענת המשיבים, המבקשים מתנהלים בחוסר תום לב וסיכויי הערעור קלושים. לטענתם, עצם העובדה כי המבקש 1 הודה לאחר פסק הבורר כי מעולם לא העביר כספים למבקשים, מקימה כשלעצמה זכות תביעה ולו לכאורה, לקבלת חשבונות על פי כתב התביעה.

5.לעניין מאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי עיכוב ביצועו של פסק הדין מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם, זאת בנסיבות בהן הם מעוניינים לברר את חיובם הכספי של המשיבים. לטענתם, מטרת המבקשים היא להתיש את המשיבים ולהאריך את ההליכים שלא לצורך. עוד טוענים המשיבים כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים בפסק הדין. לפיכך, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה ולחלופין ככל שתתקבל הבקשה, יש לחייב את המבקשים בהפקדת ערבות גבוהה אשר יביא בחשבון את הנזק העלול להיגרם להם כתוצאה מעיכוב פסק הדין והתמשכות ההליכים.

6.המבקשים בתשובתם מציינים כי ערעור מטעמם כבר הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתם, אין כל חוסר תוך לב בהתנהלותם ועצם העובדה שלא הועברו כספים על ידי המבקשים למשיבים אין בה כדי להוביל למסקנה כי העברת הכספים הייתה מחויבת, שכן לטענתם, בפועל לא התקיימו האירועים המפעילים את מנגנוני התשלומים הנטענים על פי פסק הבורר.

דיון:

7.הכללים לבחינת עיכוב ביצועו של פסק דין נקבעו בתקנות 466 ו 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. יש להידרש הן לשאלת סיכויי הערעור והן לבחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו, אם וכאשר יתקבל הערעור.

8.לעניין קביעת סיכויי הערעור, נקבע "... ראוי כי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תתמקד הערכאה הדיונית, להבדיל מערכאת הערעור, בעיקר ברכיב השני של נזק לא הפיך ותנקוט באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור של פסק דינה..." (בש"א 6849/08 גנדרל נ' קבסה (ניתן ביום 15.5.2008)). לפיכך יש לשים את הדגש על בחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו, אם וכאשר יתקבל הערעור.

9.הכלל הוא כי הגשת ערעור או הודעה על הכוונה להגישו, אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו מערערים וצריך טעם מיוחד על מנת שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי זכייתו (ע"א 2965/96 עטיה נ. עיריית תל אביב פ"ד נ (1) 668; בש"א 8240/96 חנני נ. פ"ש חיפה פ"ד נ(5) 403). טעם מיוחד עשוי להתקיים כאשר סיכויי ערעורו של המבקש הינם טובים והנזק אשר עשוי להיגרם למבקש באם לא תתקבל בקשתו הינו ממשי ובלתי הפיך (רע"א 8317/06 טהוליאן נ. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (ניתן 21/1/07)). שיקולים אלו שלובים זה בזה (ראה: ע"א 4079/02 חלואני נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (ניתן ביום 30/7/02)).

10.מטרת עיכוב הביצוע היא למנוע את סיכולה של זכות הערעור של המבקש, על מנת שערעורו לא יתייתר עם ביצוע פסק הדין עובר להכרעה בערעור וייהפך בכך לתיאורטי. השיקול המרכזי בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע הוא האפשרות של השבת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. יש לבחון את הנזק שייגרם למבקש מביצוע מידי של פסק הדין לעומת הנזק מעיכובו (ראה: בשא 3215/06 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור-אלון אנרגיה בישראל בעמ ואח' (ניתן ביום 26/04/2006)). כאשר ביצוע פסק-הדין שניתן לטובת הזוכה עשוי למנוע את השבת מצב המפסיד לקדמותו, יש להורות על עיכוב ביצוע הפסק על-מנת לאפשר למפסיד למצות את זכותו לערער (ראה: רעא 3910/01 אהרון חלא נ' נצר זהב בנין והשקעות בעמ (ניתן ביום24/12/2001)).