ת"א 1959-05 אמיתי נ' סרוליק יוסי טאיב ואח'

1.הליך זה מהווה נדבך נוסף במסכת התדיינויות ארוכת שנים ומרובת הליכים בין הצדדים שבכותרת. עניינו, עסקת מכר מקרקעין, במסגרתה מכר התובע לנתבעים דירת מגורים בשלומית.

2.בקליפת אגוז טוען התובע, כי למעט ביצוע תשלום לסילוק המשכנתא, לא שילמו הנתבעים מאום על חשבון התמורה המוסכמת. ביום 24.5.2007 ניתן על ידי פסק דין חלקי במסגרתו נדחתה תביעת התובע למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הסכם המכר. ע"א 4877/07 שהוגש על פסק הדין החלקי נדחה ביום 3.9.08.

3.ביום 8.6.2015 ניתן פסק דיני אשר על פיו חויבו הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 79,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מועד הגשת התביעה 23.9.01 ועד ליום מתן פסק הדין ובסך הכל 150,066 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר סיכומי הנתבעים ומשהללו לא פעלו להגשתם משך כחמש שנים עד למתן פסק הדין. נקבע, כי דין אי הגשת סיכומים כדין אי התייצבות. לפיכך, משהודו הנתבעים בקיומו של הסכם, בטענה כי הייתה כריתה של חוזה ומשנטען כי החוזה הופר על ידם, הרי שדי בהודאתם על מנת להעביר לכתפיהם את נטל ההוכחה, וזה לא הורם.

הסכום אשר נפסק לתובע בפסק דיני הנו סכום הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר המתוקן בין הצדדים, ובהתאם לנתוני האגרה אשר שולמה על פי נתוני מערכת נט המשפט.

4.הצדדים אשר לא השלימו עם תוצאת פסק הדין הגישו ערעורים הדדיים. ערעורם של הנתבעים נדחה, ואילו ערעורם של התובעים התקבל. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 8.5.2016. הוחזר התיק לדיון בשאלת הסעד החלופי שנתבע על ידי אמיתי בתביעתו. בקשר לכך הפנה בית המשפט המחוזי לתיק המוצגים הימנו עולה, כי ביום 23.09.2001 הגיש התובע בקשה לפטור אותו מאגרה, לאחר שתיקן תביעתו, וכי בית המשפט המחוזי נענה לכך ובהתאמה ניתן לו פטור. משכך נקבע, כי יש לדון בסעד החלופי שנתבע על ידי התובע והועמד על סך 280,440 ₪. במסגרת זו נקבע,

"אנו מבהירים, כי אין בפסק דיננו זה כדי ביטול פסק דינו של בית משפט קמא או ביטול החיוב שהשית בית משפט קמא על טאייב בגין פיצוי מוסכם. ברם, במידה ובית משפט קמא ייעתר לתביעה בגין הסעד החלופי, יבוא זה תחתיו ובמקומו" (פסקה 24 לפסק הדין).

5.משכך הוחזר התיק לדיון בשאלה נקודתית בקשר לזכאותו של אמיתי לסעד הכספי החלופי שנתבע על ידו בסך 280,440 ₪ נכון למועד הגשת התביעה המתוקנת (30.4.2001) חלף הפיצוי שנפסק לו בסך 79,200 ₪ בגין פיצוי מוסכם.

6.ניתנה רשות לצדדים להגיש סיכומי טענות בגדרי הסוגיה הספציפית- תביעת אמיתי בגין הסעד הכספי החלופי, להבדיל מהפיצוי המוסכם שנפסק.

טענות הצדדים

7.לטענת הנתבעים, הסכם המכר המקורי לא בוטל. הסכם המכר המתוקן נועד אך על מנת לצרף את הנתבעת כצד להסכם לצרכי מענק של משרד השיכון, ואינו מקים חיובים נוספים על אלו שבהסכם המכר המקורי. התובע מושתק מלטעון לסכומים נוספים מעבר לאלו שבהסכם הפשרה. הנתבע מילא אחר תנאי הסכם הפשרה ושילם לתובע 22,500$ ארה"ב וזאת על אף שהתובע לא מילא חיוביו המהווים תנאי מקדמי להעברת הכספים, ולא העביר לידי הנתבע 1 את השיקים על סך 160,000 דולר ע"פ הסכם הפשרה. הנתבע לא נותר חב כספים לתובע על פי הסכם המכר ו/או הסכם הפשרה וכלל הסכומים שולמו לתובע במלואם.

8.לטענת התובע, הנתבעים מנועים מלהעלות טענות אשר לא הועלו בסיכומיהם ונזנחו על ידם. ערעורם נדחה ואין לשעות לטענותיהם שנדחו. על פי העיקרון שנקבע בפסק הדין ובערעור יש לקבל את תביעתו המתוקנת של אמיתי במלואה. לגופו של עניין, טאייב הפרו את החוזה בהפרה יסודית ולפיכך זכאי אמיתי לקבל את הפיצוי המוסכם בסך 18,000$ (המהווים 86,560 ₪ ביום 30.4.02) נוסף על יתרת התמורה. הסכם הפשרה נערך בכדי שהנתבעים יוכלו לקבל באמצעותו הלוואה למשכנתא ולקיים את הסכם המכר ובכדי לשלם לאמיתי את מלוא התמורה בגין הדירה. הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי שילמו את מלוא התמורה על פי הסכם המכר המתוקן, אשר החליף את זה שקדם לו. הנתבעת כלל לא הייתה צד להסכם המקורי ומשכך אינה יכולה לטעון בקשר אליו.