ת"א 19576-03-14 עוז נ' לוי ואח'

להלן החלטה בבקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה כנגדו על הסף:

1.התובענה במסגרתה הוגשה הבקשה דנן נוגעת לשתי עסקאות נדל"ן בבניין סיטי טאוור ברח' מנחם בגין ברמת גן, בהן נמכרו בסך הכל ארבע דירות מגורים בבניין.

2.לאחר הגשת הבקשה וקיום הדיון ביום 3.7.14, התובע הסכים לקבלת הבקשה לסילוק על הסף באופן חלקי, כך שוויתר על מרכיב תביעתו ביחס לעסקה הראשונה במקרקעין מבין שתי העסקאות נשוא ההליך, ובהתאם לכך הופחת אף סכום התביעה ועומד כיום על סך 334,825 ₪ בלבד (במקור הוגשה התביעה על סך 623,925 ₪). יוזכר עוד, כי מרכיב תביעה זה בגין העסקה הראשונה הוגש כנגד הנתבע 1 בלבד, כך שכיום לאחר תיקון התביעה עסקה זו אינה מהווה עוד חלק מהליך זה.

3.מכאן, שחלקה הנותר של הבקשה הטעון הכרעה הינה בקשתו של הנתבע 1 לסילוק התביעה כנגדו על הסף אף ביחס לעסקה השנייה נשוא ההליך. מרכיב תביעה זה נוגע לשני הנתבעים, אך כאמור רק הנתבע 1 מבקש את סילוק התובענה על הסף ביחס לעסקה זו. בעניין זה מובהר, כי למרות בקשתו הראשונית, הרי שבדיון ביום 12.11.15 ולאחר ששמע את הערת בית המשפט בנושא, וויתר ב"כ הנתבע על בקשתו לדחיית התובענה והבהיר כי הוא מסתפק בבקשה כי התביעה בגין העסקה השנייה תמחק ביחס לנתבע 1.

3.בעניין עסקה שניה זו טען הנתבע 1 בבקשתו להעדר הסכם תיווך בכתב בין התובע לנתבע 1, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, ומכאן להעדר עילה ויריבות בין התובע לנתבע 1 ביחס לעסקה זו מכוח חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996. התובע טען מנגד, בתגובתו ובדיון ביום 3.7.14, כי עילת התיווך אינה העילה היחידה הנטענת על ידו כנגד הנתבע 1 ביחס לעסקה השנייה וכי הוא טוען לקיומן של עילות תביעה נוספות ואחרות כנגד נתבע זה בקשר לעסקה זו, לרבות טענה מצידו לגרם הפרת חוזה על ידי הנתבע 1, וכי לפיכך, אין הצדקה לקבלת הבקשה ביחס לעסקה זו.

4.התובע בתגובתו לבקשת הסילוק טען ביחס לעסקה השנייה (סעיפים 9-14), כי בתביעתו נטען כי הנתבע 1 התקשר עם הנתבע 2 בעסקה השנייה לרכישת הדירות בקומה 21 בבניין למרות שידע היטב כי לנתבע 2 הסכם תיווך בבלעדיות עם התובע ביחס לדירות אלו. בכך, ביצע הנתבע 1, לטענת התובע, עוולה של גרם הפרת חוזה. כן טען התובע, בהסתמך על פסיקה, כי למרות העדרו של הסכם תיווך בכתב ונוכח התנהלותו של הנתבע 1, עומדת לו במקרה דנן הזכות לתשלום דמי התיווך הנתבעים. בעניין זה טען הנתבע 1 בתשובתו לתגובה כי במקרה דנן כלל לא נכרת הסכם תיווך ולכן הפסיקה אליה הפנה התובע אינה רלבנטית.

6.כידוע, נקודת המוצא בבחינת בקשה לסילוק על הסף הינה, כי נוכח זכות הגישה לערכאות וזכותו של בעל דין לקבלת יומו בפני בית המשפט, אשר הוכרו כזכויות יסוד, הרי שתובענה תסולק על הסף רק באותם מקרים חריגים בהם ברור למעלה מכל ספק, כי גם אם תוכחנה כל טענות התביעה, לא יהא בכך כדי להקנות לתובע את הסעד הנתבע. עוד נזכיר, כי חזית טענות הצדדים נקבעת בכתבי הטענות וכי בקשה לסילוק על הסף תיבחן לאור האמור בכתב התביעה, מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הטענות להתקבל בסופו של יום. כן נזכיר, כי על כתב התביעה לכלול את הטיעון העובדתי המצמיח, לו תתקבל גרסת התביעה, את עילות התביעה המקנות את הסעד, ואין הכרח לטיעון משפטי מפורש בגדר התביעה.

7.במקרה דנן, עיון בנטען בכתב התביעה ביחס לעסקה השנייה (סעיפים 16-31) מעלה, כי התובע אכן הציג בגדר תביעתו טיעון כנגד הנתבע המייחס לו, במפורש, בנוגע לרכישת הדירות בעסקה השנייה ביצוע עוולה של גרם הפרת חוזה שלא כדין ובהתאם לכך נתבע פיצוי בגובה דמי התיווך בגין עסקה זו. די בכך, כדי להותיר את התביעה על כנה ביחס לנתבע 1.

8.מעבר לכך, הן ביחס לטענה לגרם הפרת חוזה והן ביחס לטענותיו האחרות של התובע בדבר זכאותו לתשלום דמי התיווך לידיו ביחס לעסקה השנייה אף מהנתבע 1 (בנוסף על טענותיו כנגד הנתבע 2 בעניין זה), אני סבורה, כי יש לאפשר בירור עובדתי מלא, על מנת להכריע בשאלת החבות המיוחסת לנתבע 1 בנסיבות המקרה.