ת"א 19560-02-14 גיסין ואח' נ' שמש ואח'

מבוא

1.מונחות בפני בקשותיהם של נתבעים 3,4,14,15 ו-16 לתביעה דנן (להלן: "המבקשים" או "הנתבעים"), כי אורה על חיוב המשיב, בתוקף תפקידו כנאמן להסדר נושים של חברת תשואה 10 בע"מ (להלן: "המשיב" או "התובע" ו"החברה" בהתאמה), בהפקדת ערובה לטובת המבקשים בגין התביעה שהגיש כנגדם, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות") ובהסתמך על החלטת בית משפט זה, כבוד השופטת חנה פלינר, מיום 12.10.2014 (להלן תכונה גם: "ההחלטה").

בשל זהות הסעד המבוקש והרקע העובדתי, הבקשות ידונו במאוחד.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בקצירת  האומר 

2. החברה נשוא התובענה דנן נקלעה לחדלות פירעון וניתן נגדה צו פירוק זמני עוד ביום 8.8.11, כאשר המשיב מונה למפרק זמני. ביום 3.1.12 אישר בית המשפט של חדלות פירעון הסדר נושים לחברה, והמשיב מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים.

3. במסגרת פעולותיו כבעל תפקיד, הגיש המשיב בקשה להגישת תביעה, חיצונית לתיק ההסדר, לחיוב אישי של המבקשים, יחד עם נתבעים נוספים, בהשבת כספים לקופת החברה, וזאת על רקע הטענה כי המבקשים הביאו להידרדרותה הכלכלית של החברה תוך הפרת חובותיהם כלפיה, ו/או נוכח מעשים פסולים ומנוגדים לדין.

ביום 2.2.14 התיר בית המשפט של חדלות פירעון את הגשת הבקשה בערכאה חיצונית, ומכאן תובענה זו.

4. ביום 12.10.2014 ניתנה החלטת בית משפט זה, כב' השופטת חנה פלינר, בבקשת הנתבעים 5, 8-11, לפיה המשיב חויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבעים אלו, בסך של 50,0-11, לפיה התובע מחוייופטת חנה פלינר, בבקשת הנתבעים 5, 8-11, לפיה התובע מחוייב בהפקדת ערובה להבטחו=ת הוצאות נתביעם אלו00 ₪ לכל נתבע. במסגרת ההחלטה נקבע כי הסכום הנ"ל משקף האיזון הנכון בין הצדדים וזאת לאור סיכויי התביעה, מורכבותה, יכולתה הכלכלית של החברה- הסכום הצבור בקופת ההסדר, וכן העובדה כי במסגרת האישור להגשת התובענה, נאמר כי קופת ההסדר תישא בעלויות ההידיינות.

5. בבקשותיהם של המבקשים דנן, סומכים המבקשים ידיהם על החלטת בית המשפט הנ"ל מיום 12.10.14, וטוענים כי יש ליישם את עקרונות ההחלטה גם על בקשותיהם להפקדת ערובה.

6. בהתאם לכך, הנתבע 3 עותר להפקדת ערובה להוצאותיו בסך של 50,000 ₪, וזאת נוכח התמשכותם הצפויה של ההליכים, מורכבותם והיקף החומר עליו חולשת התובענה, כאשר מדובר לדידו בסכום מינימלי ביותר, ביחס לסכום התביעה.

7. הנתבעים 4 ו-14 עותרים אף הם להפקדת ערובה להוצאותיהם בסך של 50,000 ₪ לכל אחד מהם, תוך שהם נדרשים למורכבות ההליך ולסיכויי התביעה. בתוך כך המבקשים טוענים כי הם מואשמים ב'מרמה'- טענה המצריכה מידת הוכחה מוגברת. כן נטען כי המבקשים 4 ו-14 הינם גורמים "חיצוניים" לחברה ולא נושאי משרה בה, עניין שיש בו להקשות לדידם על קבלת התביעה כנגדם, ומכאן שהוא משליך על חשיבות הפקדת ערובה.

8. הנתבעת 15 עתרה להפקדת ערובה להוצאותיה בסך של 100,000 ₪. במסגרת תגובתה חזרה הנתבעת 15 על קביעות בית המשפט בהחלטה מיום 12.10.2014, תוך שהיא מבקשת לאבחן את מעמדה ממעמד הנתבעים באותה החלטה, כמי שאינה נושאת משרה בחברה וכמי שאין לראות בה אחראית ישירה לקריסת החברה. נוכח זאת מבקשת הנתבעת 15, לפסוק לטובתה סכום ערובה גבוה מהסכום שנפסק לנתבעים בהחלטה מיום 12.10.2014.

9. בדומה, הנתבע 16 עותר אף הוא להפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪, מן הטעם כי לא כיהן כנושא משרה בחברה ואינו מואשם בקריסתה, וכי הטענה המופנית כנגדו, שעניינה מעשה תרמית, ממילא מטילה על המשיב חובת הוכחה מוגברת המצדיקה קביעת ערובה גבוהה יותר מזו שנקבע בעניינם של נתבעים ששימשו כנושאי משרה בחברה.

10. המשיב הגיש תגובה מטעמו במסגרתה התנגד לבקשות המבקשים. לשיטתו, אין בהחלטה מיום 12.10.14 כדי להשליך על יתר הנתבעים בתובענה. כמו כן נטען כי בקופת ההסדר מצוי סך של כ-2.6 מיליון ₪ אשר יש בו די לשלם את הוצאות המבקשים, כאשר מנגד החובות לנושי החברה עומדים על הסך של כ-131 מיליון ₪ ויש להתחשב גם בזכותם של הנושים לקבלת דיבידנד.

בנוסף לכך טוען המשיב, כי כנגד כל אחת מהמבקשים עומדת עילת תביעה מוצקה, וזאת אף כנגד מבקשים שלא כיהנו כנושאי משרה בחברה, ברם היוו צד לביצוע עסקאות לא כשרות בכספי ובנכסי החברה, אשר דה פקטו הובילו אותה לכדי חדלות פירעון.

11. זאת ועוד, המשיב תומך התנגדותו לקביעת הערבות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 4207/98 בנק לאומי בישראל בע"מ נ' ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) (פורסם בנבו, ניתן ביום 25.6.1998) (להלן: "עניין בנק לאומי"), שם נקבע כי אין לחסום דרכה של חברה בפירוק מהגשת תביעות בשל חיובה להמצאת ערובה להוצאות.

המבקשים הגישו תגובתם להתנגדותו של המשיב, במסגרתה חזרו המבקשים על טענותיהם כפי שנסקרו לעיל.