ת"א 19546-10-15

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

בעקבות האמור לעיל הוגשו לבית המשפט טיעוני הצדדים בכתב.

2. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת-ילידת שנת 1981, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 9.3.14(להלן: "התאונה"). המומחה הרפואי אשר מונה מטעם ביה"מ בתחום האורתופדי, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

3. ההלכה הפסוקה קובעת כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו וכן ע"א 1229/08 הראל חברה לביטוח נ. יפה יוסף ואח').

4.יחד עם זאת, מצאתי לציין בתמצית, כי נוסח סיכומי התובעת ביחס למומחה, תוך הגדרת קביעתו, בין היתר, כ"חצופה", או "הזויה", אינה מקובלת ואינה ראויה!!!. המדובר במומחה מטעם ביה"מ אשר מונה בשל מקצועיותו ומומחיותו ונתן חוות דעת לאחר בדיקת התובעת ועיון במסמכים הרפואיים. התובעת בחרה שלא לחקור את המומחה ואין בטענותיה,כשלעצמן, כדי לסתור את ממצאיו. ההלכה הינה כי קביעת שיעור הנכות הינה אמנם, תמיד בידי בית המשפט, אך אין לשכוח כי למומחה יתרון מכוח מומחיותו וניסיונו. בעניין זה נקבע לא אחת:

"המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ. תשלו"ז השקעות והחזקות 2010:

"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן".

5.עיון ב2- חוות דעת המומחה מעלה כי הינן מבוססות ומנומקות. המומחה פרט רישומים רפואיים הקודמים לתאונה והמעידים שכבר בעבר התלוננה התובעת על מגבלה בגב תחתון ובכתפיים. המומחה פרט בדיקות שערך ובהן הודגם טווח תנועות מלא ולא הודגם חוסר נירולוגי בעמ"ש צווארי ובכתף ימין. כן פרט המומחה בחוות דעתו השנייה את ממצאי בדיקתו ביחס לעמ"ש מתני/גבי, אשר גם בה לא נמצאה רגישות או הגבלה. המדובר בקביעות שבמומחיות ומשהתובעת ויתרה על חקירת המומחה, לא מצאתי כי סתרה את קביעותיו ואין די בטענותיה על מנת שביה"מ לא יאמץ קביעה שבמומחיות מטעם מומחה נטרלי שמונה על ידו.

6.כאמור, פסק דין על דרך הפשרה אינו מנומק ולכן, אבהיר רק כי, בין היתר, הבאתי בחשבון שבהעדר נכות רפואית צמיתה שנותרה כתוצאה מהתאונה, אין לקבל את טענות התובעת ביחס להשפעה תפקודית והפסדי שכר לעתיד. לגבי נזקי העבר,המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ובין היתר, התובעת גם לא צירפה אישורי אי כושר לתקופה שנטענה על ידה (3 חודשים) ואף לא צירפה ,תלושי שכר, או אישור מעביד, המעידים על הפסדים כנטען על ידה.

מאידך לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בהעדר נזק גוף, או בנזק של מה בכך וזאת לאור המסמכים הרפואיים שצורפו והמעידים כי לאחר התאונה נזקקה התובעת לבדיקות וטיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה

.

.