ת"א 1954-01-16 לוקר ואח' נ' אלקבץ בן סנן ואח'

המבקשים מבקשים ליתן עדות מוקדמת בהתאם לתקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").

בבקשה הם מסבירים כי בכוונתם לצאת מן הארץ ללימודים של שנתיים בארצות הברית ביולי 2016 על מנת שלא יידרשו להגיע לשמיעת הראיות בתקופת לימודיהם.

המשיבה 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט ואילו המשיבה 2 מתנגדת לה. לטענתה, היעתרות לבקשה תפגע קשה בזכויותיה ואין לה הצדקה, שכן לא למקרה כזה כיוונה תקנה 171 לתקנות.

אני סבורה כי אין זה מקרה מתאים לגביית עדות מוקדמת. המבקשים הגישו תביעתם בינואר 2016 והמשיבות טרם הגישו כתבי הגנה. טרם התקיימו הליכים מקדמיים וטרם נקבע קדם משפט ראשון בתיק.

גם אם בסופו של יום תישמענה ראיות בהליך זה והצדדים לא יגיעו לידי פשרה, אין וודאות כי מועד שמיעתן יהיה טרם שובם של המבקשים לארץ. יתר על כן, המבקשים לא טענו כי לא יגיעו משך שנתיים תמימות לארץ וניתן להניח כי יגיעו לחופשות בארץ. ככל שהדבר יידרש ניתן יהיה לעשות מאמץ ולהתאים את מועדי שמיעת הראיות למועדים בהם ישהו המבקשים בארץ.

עיון בפסיקה יראה כי בדרך כלל גביית עדות מוקדמת נעשתה במקרים בהם העד שעדותו נדרשה, היה במצב בריאותי רעוע שהעמיד בספק את האפשרות כי יוכל למסור עדותו בהתאם לסדר הדין הרגיל או במקרים בהם מדובר היה בנתין זר שאינו מורשה לשהות בארץ וספק אם כניסתו לארץ בעתיד תותר לצורך שמיעת עדותו.

בענייננו, יציאתם של המבקשים מן הארץ היא מרצונם החופשי והם אף בחרו את המועד להגשת תביעתם (בכפוף למגבלות ההתיישנות) ועל כן נראה כי בעוד שעדותם המוקדמת תפגע ביכולתן של המשיבות להתגונן, הרי שהותרת סדר הדין הרגיל על כנו, לכל היותר תגרום להוצאות נוספות למבקשים ואף עניין זה אינו וודאי.

על כן אני דוחה את הבקשה. בשלב זה ועל מנת שלא להכביד על האפשרות ליישב את המחלוקת נושא הליך זה בפשרה בהמשך הדרך, אינני עושה צו להוצאות אולם בקשה זו תילקח בחשבון בתום ההליך במסגרת פסיקת ההוצאות, ככל שההליך לא יסתיים בפשרה.