ת"א 19470-01-17 גרה נ' גמאל

לפני בקשה לדחות את התביעה על הסף או לחלופין לגופו של עניין ולחלופין כי בית המשפט יקבע כי הסעדים המתבקשים בתובענה אינם בסמכות בית המשפט.

1.התובע הגיש תביעתו וטען בה כי הוא בעליו של מגרש מס' 8 בג'ת המהווה חלק מחלקה 22 גוש 8821. לטענת התובע, הנתבע בנה במגרש הסמוך (מגרש 7), המצוי בבעלות הנתבע, מרפסת ללא היתר. התובע עתר כי בית המשפט ייתן צו להרוס את אותה מרפסת אשר נבנתה ללא היתר.

2.הנתבע טוען כי הועדה לתכנון ובניה היא הגוף המוסמך לטפל בתלונות מעין זה, אכן התובע פנה אליה וזו לא מצאה לנכון לעצור את הבניה אלא באופן חלקי ומוגבל , לא הוגש כנגד הנתבע כתב אישום ואף לא הוצא צו הריסה. לטענת הנתבע אין לתובע זכות שבדין לקבלת הסעד המבוקש וככל שהוא אינו מרוצה מהחלטת הועדה הוא רשאי לערור בפני הערכאות המוסמכות לכך. משכך עתר הנתבע לדחיית התביעה על הסף ולחלופין קביעה לגופו של עניין או קביעה כי הסעד הנדרש אינו בסמכות בית המשפט.

3.התובע בתגובתו לבקשה טען כי אין בידי הנתבע היתר בניה ביחס לגדר המפרידה בין מגרשו שלו למגרש הנתבע, בוצעה הרחבה של הבית בתחום האסור לכך, לטענתו סורבה בקשת הנתבע לקבלת היתר בניה ובכך , כך לטענת התובע פוגע הנתבע בזכות הקניין של התובע.

4.התובע טוען כי אל נוכח פגיעה זו קמה לבית המשפט הסמכות להורות על הריסת הבניה הבלתי חוקית ויש לנהל את ההליך לפני בית המשפט על מנת שתובא בפני בית המשפט חוות דעת המעידה על הבניה הבלתי חוקית שכעת, אין התובע יכול להביאה לפני בית המשפט מטעמים שלא פורטו.

5.לטענת התובע הזכויות בכלל החלקה הן במושע ויש לו זכות מוקנית עפ"י דין לאסור כל שימוש בלתי חוקי במקרקעין. אשר על כן, טען התובע כי בקשת הנתבע בדבר העדר סמכות היא בעלמא ויש לדחותה. התובע צירף את תכנית המתאר, תמונות של הבניה אשר נטען כי מהוות בניה שלא בהתאם להיתר וכן דו"ח הועדה המקומית אשר התובע טען כי היא מהווה דחיית בקשתו של הנתבע להיתר בניה, אך למעשה מדובר בדו"ח בו מפורטת חריגת בניה וכן התחייבות הנתבע להרוס את החלק אשר אינו מופיע בהיתר.

6.הנתבע בתשובתו, שב ועמד על בקשתו לדחיית התביעה וטען כי התובע העלה טענות חדשות מאלו המפורטות בכתב התביעה ודרש סעדים חדשים , דבר המהווה הרחבת חזית אסורה. לטענת הנתבע, בכתב התביעה אין כל זכות העומדת לנתבע לקבלת הסעד המבוקש והסעד המבוקש אף אינו בסמכות בית המשפט.

דיון:

7.התובע עתר בכתב התביעה למתן צו הריסה כאשר הנימוק היחיד אשר ניתן לכך היא בניית הנתבע, בחלקת הנתבע, בניגוד להיתר הבניה. הסמכות לטיפול בבנייה ללא היתר, ככל שאכן קיימת בניה שכזו, שכן לתביעה לא צורפה חוות דעת מתאימה, היא לוועדה המקומית לתכנון ובניה וזו אכן עושה עבודתה כפי שעולה מהדו"ח אשר צירף התובע עצמו כנספח ג' לתגובתו. התובע עתר איפוא לסעד אשר אינו בסמכות בית המשפט, כפי שנדרש בכתב התביעה.

הוועדה המקומית היא האמונה על בדיקת בניה ללא היתר והוצאת צו הריסה במקרה המתאים.

8.בתגובת התובע הוא מעלה עילות חדשות אשר אינן מופיעות כלל בכתב התביעה המקורי וזאת בכל הנוגע לפגיעה בזכות הקניין. יצוין כי כאשר הסב בית המשפט שימת ליבו של התובע לעניין הסעד הנדרש וסמכות בית המשפט לתת סעד שכזה במהלך הדיון לפני בית המשפט, אף אז העלה התובע טענות מטענות שונות באשר לפגיעה עתידית אפשרית בפרטיות ופגיעה בזכויות יתר השותפים בחלקה (אשר כלל אינם תובעים בתביעה זו). מתן האפשרות להעלאת טענות אלו כאשר כתב התביעה המקורי נותר בעינו, פירושה פגיעה בזכותו המהותית של הנתבע להתגונן בפני התביעה שכן הן מהוות הרחבת חזית אסורה.

9.בצד כל אלו, דחיית התביעה על הסף היא סעד הננקט כחריג ועל בית המשפט להעדיף פתרון המאפשר בירור העובדות על מנת שיהא לתובע יומו בבית המשפט, תוך איזון ומניעת פגיעה בזכויותיו של הנתבע. משכך, אאפשר לתובע תיקון כתב התביעה בכפוף לתשלום הוצאותיו של הנתבע עד כה בסך 5000 ₪ וזאת בתוך 7 ימים מהיום.

10.ב"כ הנתבע תודיע לבית המשפט באם שולמו ההוצאות כאמור ובכפוף לכך יתקבל לתיק כתב התביעה המתוקן. לנתבע תהא האפשרות להגשת כתב הגנה מתוקן מטעמו. בהעדר תשלום ההוצאות ותיקון התובענה, לא יהא מנוס מדחיית התביעה.

11.לתזכורת פנימית (הודעת נתבע על תשלום ההוצאות וקבלת כתב תביעה מתוקן) ליום 27/7/17.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.