ת"א 1941-03-10 אבו נדא (קטין) ואח' נ' מוחתסב ואח'

1. תביעת פיצויים של קטין בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.ביום 12.7.2009 אוטובוס הנהוג בידי הנתבע 1 פגע בתובע 1 (להלן: התובע), שהיה אז בן שש שנים, בעת שרכב על אופניים. אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר בתאונת דרכים ושהנתבעים חבים בפיצוי התובע בגין נזקיו. המחלוקת היא בענין הנזק.

נכות רפואית

3.בתיק זה מונו מומחים מטעם בית המשפט בשלושה תחומים: אורתופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

4.המומחה בתחום האורתופדיה, פרופ' חיים צינמן, עמד בחוות דעתו על כך שהתובע הועבר לבית החולים הדסה ואושפז במחלקת האורתופדיה. מבחינה אורתופדית אובחן שבר של עצם הירך משמאל. כמו כן נמצאו פצעים קרועים בעור באזור הרקה הימנית. התובע נותח ביום 14.7.2009 בהרדמה כללית ובוצע קיבוע השבר על ידי שני מסמרי Nancy, שהוצאו לאחר חיבור השבר, אשר התחבר בצורה טובה. המומחה מצא כי תנועות מפרקי הירך ומפרקי הברך חופשיות ומלאות וכי אין ממצא פתולוגי באגן. המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין שבר בעצם הירך, במחצית, לפי סעיף 47(2)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. נקבע, כי יש לצפות להשוואת אורך הרגליים עד גמר הצמיחה. כן קבע מומחה זה נכות בגין צלקת מכוערת ובולטת לעין באזור הרקה מימין, באזור הקרקפת ובקדמת האזן משמאל בשיעור של 10%, לפי סעיף 75(1)(ב) לתוספת הנזכרת.

5.המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר טארק פאהום, ציין שהתובע נחבל בראש בתאונה ללא אובדן הכרה או הקאות. צוינו דברי אבי התובע אשר טען לשינוי בהתנהגות ובמצב הנפשי. נטען כי התובע נעשה עצבני ולא רגוע וכי הוא נוטה לאלימות. לדברי האב התובע התעורר בלילות צועק ומבולבל, בעבר בתדירות של כמעט יום-יום ובעת הבדיקה (בשנת 2011) בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים. נטען כי התובע החל להרטיב בלילות כפעמיים בשבוע ובעת הבדיקה, רק לעתים רחוקות. התובע פחד, לדברי אביו, לחצות את הכביש ופחד ממכוניות, ובעת הבדיקה עדיין מפחד בכבישים רחבים עם הרבה מכוניות. דווח כי הפחדים ירדו באופן הדרגתי ובמיוחד בחודשים הסמוכים לפני הבדיקה. צוין כי התובע נעשה שוב תלותי בהורים וישן לעתים עם הוריו. האב דיווח כי בבית הספר התובע אינו מרוכז, שוכח את החומר הנלמד, הוא תלמיד חלש והוא ממשיך להתלונן על כאבי ראש.

ד"ר פאהום עמד בחוות דעתו על כך שהתובע נולד בשבוע הריון 32+4, ואושפז בפגיה עקב מצוקה נשימתית. האם סובלת מלופוס, אי ספיקת כליות ומקבלת הימודיאליזה. בגיל 3 ימים הופיעו אצל התובע פרכוסים. אולטרסאונד מוח הדגים איזורים היפראקוגנים באזור הפיטלי דו"צ, חדרים מוצרים, נעשהCT מוח שהיה תקין, EEG הדגים פעילות אפילפטוגנית, הוחל טיפול בפינוברביטל והומלץ על המשך הטיפול בבית. EEG חוזר בשינה היה תקין. עוד צוין כי עד גיל 4 התובע היה מאד תלותי בסבתו שאצלה גדל (עקב טיפולי הדיאליזה של אמו), סבל מחרדות פרידה וסרב ללכת לגן טרום חובה או לגן חובה ללא ליווי הסבתא או האם. בבדיקה לא התרשם ד"ר פאהום מסימני חרדה או דיכאון; התובע שתף פעולה, יצר קשר טוב עם הבודק והיה שקט. המומחה לא התרשם מסימנים פוסט-טראומתיים טיפוסיים. התובע לא גילה תחושות בושה בעקבות הצלקות. נקבע, כי ייתכן שיסבול ממצוקה נפשית בגיל ההתבגרות כאשר בתקופה התפתחותית זו לדמוי הגופני יש תפקיד חשוב ומרכזי לדמוי העצמי של המתבגר. כן שלל התובע הרטבות מאז תחילת כיתה ג' (המומחה ציין כי שכיחות הרטבות אצל ילדים בגיל זה הינה בערך 5%). על פי מסמכים שעמדו בפני ד"ר פאהום, הוא הסיק כי התובע ככל הנראה סבל מסימנים פוסט-טראומתיים ומהרטבות בשנה הראשונה לאחר התאונה, אך הסימנים הפוסט-טראומתיים חלפו ותדירות ההרטבות פחתה בצורה הדרגתית. נותר פחד מותנה קל ממכוניות אך פחד זה אינו מפריע לתובע בתפקודו היומיומי. ד"ר פאהום המליץ על נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% לשנה הראשונה לאחר התאונה, לפי סעיף 34(ב) לתוספת הנזכרת ו-5% נכות לחצי שנה נוספת עקב האפשרות שהתובע סבל מסימנים פוסט-טראומתיים שחלפו בהמשך ועקב האפשרות שגם התאונה גרמה לרגרסיה והרטבות שחלפו. לסיכום חוות דעתו קבע ד"ר פאהום כי "כעת לא נותרה לו נכות נפשית. אין עדות לסמנים פוסט-טראומתיים ואין עדות לסמני חרדה או דיכאון. אך במידה ותופיע מצוקה נפשית כתוצאה מהצלקות שנותרו בתקופת גיל ההתבגרות, אז יש להעריך מצבו מחדש ולערוך חוות דעת משלימה".

6.המומחית בתחום הניורולוגיה, פרופ' טלי שגיא, סיכמה את חוות דעתה כדלקמן:

"אמיר נולד פג ופרכס לאחר לידתו. בבדיקות אולטרהסאונד נמצאו שינויים בחומר הלבן. התפתחותו של אמיר מתוארת כתקינה אך כבר בגן היו בעיות הסתגלות ומתחילת בית ספר נצפו קשיי למידה. לאמיר אחים שגם להם ליקויי למידה ובבדיקתי התרשמתי שגם לאב קושי בקריאה (נאלץ להיעזר בסבתא כדי להקריא את התעודה של אמיר). ע"פ בדיקתי והאבחון הפסיכולוגי לאמיר אינטליגנציה תקינה אך ליקויי למידה קשים בקריאה, כתיבה וחשבון וכן הפרעת קשב והיפראקטיביות. הבדיקה הנוירולוגית של אמיר תקינה. לדעתי אין קשר בין התאונה והתפקוד הלימודי של אמיר. הקשיים הלימודיים הם משפחתיים והיו עוד טרם התאונה. לאמיר אין נכות נוירולוגית ע"פ תקנות הביטוח הלאומי" (ההדגשה הוספה).