ת"א 19370-01-10 תעיזי נ' חי

1.התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש והוצאות שונות בסך 72,996 ₪.

עולה מכתב התביעה כי התובע, תושב יבנאל, הוא בעל הזכויות בנחלה חקלאית הידועה כתת חלקה 101, חלקות 26, 27 בגוש 15437, בשטח כולל של 35,600 מ"ר, הגובלת בחלקה לחלקת אדמה שהנתבע הוא בעל זכויות חכירה בה. עוד עולה מכתב התביעה כי במשך השנים הנתבע פלש לחלק מן הנחלה ובעקבות זאת הוא התבקש על ידי התובע לסלק את ידו מאותו חלק. חרף אותן הדרישות הנתבע לא סלק את ידו מן הנחלה ולא זו אף זו, הוא נטע בשטח עצי שקדים.

בנסיבות אלו, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע ובמסגרתה הוא עתר לכך שהנתבע יסלק את ידו משטח הפלישה בשתי החלקות 26 ו- 27, וישלם לו דמי שימוש ראויים כפי שנאמדו על ידי שמאי מטעמו.

2.הנתבע בכתב הגנתו כנגד התביעה הכחיש חלק מטענות התובע ועתר לדחיית התביעה נגדו. בעניין הפלישה הנטענת, טען הנתבע כי אינו מחזיק בחלקה 27 כלל ועיקר. מדובר, לדבריו, בשטח קטן ומסולע ששימש במשך שנים כמקום לזריקת אשפה ופסולת. במשך תקופה מסויימת, טען הנתבע, ולאור פניות שנעשו אליו על ידי ראש המועצה המקומית יבנאל, הנתבע נאות לנסוע מספר עצים כדי לסייע במניעת התופעה של זריקת האשפה השטח המדובר. לנתבע, כך נטען על ידו, אין עניין בשטח זה ולא היה לו חלק או עניין בעיבודו. העצים שניטעו בשטח האמור, הוסיף הנתבע וטען, נעקרו זה מכבר.

בנוגע לטענת התובע לקיומה של פלישה בחלקה 26, שלתובעו לנתבע זכויות חכירה בחלקים ממנה, טען הנתבע בכתב הגנתו האמור כי הוא מחזיק כדין, בתור חוכר רשום, חלק מחלקה 26 וזאת על פי הסכם חכירה לדורות הכולל זכות לחידוש בחלקה מחלקה 26 בשטח של 9,341 מ"ר. לקראת סוף שנת 2003 המנהל פנה אל הנתבע והודיע לו, באופן תמוה וחד צדדי, על כוונתו לגרוע מתוך השטח המוחכר לנתבע, שטח בגודל של 675 מ"ר אותו מתכוון המנהל להקצות לתובע. הנתבע על פי טענתו, התנגד למהלך האמור ובשלב מסויים בשל העובדה שלפיה הנתבע היה מעוניין בחידוש חוזה החכירה עם המנהל, ומאחר והמנהל הודיע על כוונתו לגרוע משטח הנתבע את שטח החפיפה הנ"ל, באופן שבו ישאר בידי הנתבע שטח של 8,676 מ"ר, הסיר הנתבע את התנגדותו לגריעת השטח ופנה למנהל על מנת שזה ישלח מודד מטעמו למדידת השטח וסימון גבולות ההקצאה. דרישתו הנ"ל של הנתבע מן המנהל לא נענתה על ידי המנהל.

במשך השנים, טען הנתבע, ולנוכח העובדה כי המנהל לא נענה לדרישת הנתבע לסימון שטח החפיפה, הנתבע לא ידע היכן במדוייק נמצא שטח החפיפה, בחלקה 26 הנ"ל, מה גם שהתובע טען במשך השנים לזכות בשטחים נרחבים מאלו שלגביהם טען המנהל. בנוסף, ביחס לאותו שטח, טען הנתבע כי המינהל השיב לנתבע כי כל שטח החפיפה (בגודל של 675 מ"ר), וזאת, ככל הנראה, עקב ביטול תוכנית הכביש העוקף שהיה אמור לעבור במקום.

בעניין הסעד הכספי, טען הנתבע, כי במרבית השטחים שלגביהם עותר התובע לקבלת סעד הפינוי, הנתבע אינו מחזיק כלל ואילו בשטח החפיפה בגודל של 675 מ"ר, הנתבע החזיק עד שנת 2004 כדין, מכוח חוזה חכירה עם המנהל. למן אותה שנה הנתבע הסכים לפנות את השטח לאחר מדידתו וסימונו שלא בוצעו. התובע, טען הנתבע, לא פעל להקטנת נזקיו במובן זה שלא דאג לסימון השטח ותביעתו דנן משקפת את רצונו להתעשר על חשבון הנתבע שלא כדין.

3.במהלך ניהול התיק הגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית מטעמם. בנוסף הוגשה לתיק חוות דעת מטעמו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שזהותו סוכמה בין הצדדים.