ת"א 1937-09 הרי נ' רוזן

כללי

1.זו תביעה למתן צו עשה לתיקון הנזקים שנגרמו לדירת התובע כתוצאה מעבודות שבוצעו בדירת הנתבעת ולמתן סעד כספי בסך של 150,000 ₪.

התובע והנתבעת הם בעלי זכויות בדירות בבית משותף בן ארבע קומות ברח' רחל אימנו 41, בשכונת קטמון בירושלים. דירת התובע ממוקמת בקומה השלישית ודירת הנתבעת- בקומה הרביעית העליונה. דירת הנתבעת הינה דירה דו מפלסית, אשר במפלס העליון – הגג, נבנה חדר דיור עם יציאה למרפסת פתוחה/גג. גג זה מצוי מעל דירת התובע.

לטענת התובע, עבודות שביצעה הנתבעת בגג המוצמד לדירתה, גרמו לדירתו נזקים קשים, נזילות ורטיבות חריפים, באופן שלא ניתן היה לגור בדירה ולא ניתן היה להשכירה או למכרה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי הנזקים הנטענים הם נזקים ישנים ואינם תוצאת עבודות שביצעה והתובע למעשה עושה שימוש בדירה.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד נציגות הבית המשותף ונגד איברהים אלעיסאת, קבלן שביצע עבורה את עבודות השיפוצים המדוברות (להלן: "הקבלן" או "איברהים"). בהחלטה מיום 17.1.11 הוריתי על דחייתה על הסף של הודעת צד ג' נגד הקבלן, אולם בערעור שהוגש על ההחלטה, הגיעו הצדדים להסכמה על פיה דחיית ההודעה לצד ג' תבוטל. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין (פסק דין מיום 30.6.11, בתיק בית המשפט).

מאז שהוגשה התביעה, ביצעה הנתבעת תיקונים בגג דירתה, בהתאם להוראות המומחה שמונה מטעם בית המשפט, כפי שיפורט בהמשך.

ההליכים בתיק זה נמשכו שנים אחדות מעבר לנדרש, שכן גם לאחר ביצוע תיקונים נתגלתה רטיבות בדירת התובע, אשר מנעה סיום ההליך. עתה, לאחר הגשת הסיכומים, לא נותרה רטיבות, על כן פסק דין זה מתמקד בסעד הכספי בלבד.

טענות התובע

2.התובע ואשתו המנוחה רכשו את דירתם בשנות השבעים. הנתבעת רכשה את דירתה מדייר קודם בשנת 2005, וביצעה עבודות בניה והריסה בגג הבית המוצמד לדירתה.

התובע טען, כי הנתבעת פעלה בניגוד מוחלט לתקני בנייה מחייבים, ולמוסכמות מקצועיות תוך גרימת נזקים רבים לצד עגמת נפש מרובה. גם לאחר שבוצעו תיקונים בהנחיית המומחה, קבע המומחה בחוות דעתו המשלימה שהנתבעת לא השכילה לתקן כראוי את שהיה מחובתה לעשות, כך שנותרו תיקונים נוספים לביצוע. ניסיונות התקשורת מול הנתבעת לפתרון הבעיה בדרכי נועם, עלו בתוהו. גרסתה הייתה שאין רטיבות, ואם יש כזו, הרי שהיא באחריות נציגות הבית המשותף.

חרף הערכתו של המומחה המוסכם, תיקנה הנתבעת את הליקויים באופן חלקי בלבד. שוב ושוב, לא תיקנה את הליקויים כפי שנדרשה על ידי מומחה בית המשפט ופעלה בניגוד להנחיותיו והוראותיו הברורות, בניגוד להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

התובע ביקש עוד לחייב את הנתבעת בתשלום הפסד דמי השכירות. לדבריו, הוא נאלץ למצוא דיור חלופי, בשל הרטיבות, הסירחון והעובש שהיו בדירה. מכתב שכתבו מתווכות שביקרו בדירה מלמד, כי היה קשה עד מאוד למכור או להשכיר את הדירה במצבה הקשה, כשם שקבע גם המומחה מטעמו.

התובע טען, כי כיום גם לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים, ערכה של הדירה ירד משמעותית ביחס לדירה דומה. השמאי מטעמו, העריך את ירידת הערך בשיעור של 3% והעמידה על סך של 54,000 ₪.

כן ביקש התובע לפצותו עבור עגמת נפש. לדבריו הטיפול המתמשך של הנתבעת בליקויים, גרם לו פגיעה קשה ומתמשכת באורחות חייו, במשך שנים רבות, שהייתה נחסכת ממנו לו הייתה הנתבעת נשמעת להוראות מומחה בית המשפט. לפיכך מבקש הוא לפצותו בגין רכיב זה, סך של 30,000 ₪.

טענות הנתבעת 

3.הנתבעת טענה, כי לאחר שרכשה את דירתה החלה בשיפוצים, לרבות החלפת הריצוף ושיפור חזות המרפסת. לדבריה, שכרה לביצוע השיפוץ קבלן על פי המלצות שקיבלה ודרשה ממנו בהסכם השיפוצים באופן ברור וחד משמעי שיבצע איטום המרפסת בחומר מהסוג הטוב ביותר, לפני הנחת מרצפות. דא עקא, הקבלן לא עשה את המוטל עליו ולפיכך, על התובע היה לפנות אליו. התובע לא טרח לפנות אל הנתבעת בטענה שהדירה רטובה או בדרישה לבצע תיקונים, עד מועד הגשת התביעה.

הנתבעת עצמה סבלה מבעיות רטיבות קשות מאז נכנסה לדירתה ומומחים שונים שהביאה לדירה סברו כי מקור הרטיבות הוא בהזנחת הרכוש המשותף של הבית.