ת"א 19322-08 הקדש משפחת בודיירי נ' אל אג'רב ואח'

בפני תביעה לפינוי דייר מוגן בטענה כי הפר חוזה, בנה ללא רישיון בניה, בניגוד למוסכם ולא שילם דמי שכירות. (התביעה לדמי שכירות ראויים נזנחה).

השתלשלות הנסיבות

1. בעלה של נתבעת 2 ז"ל היה דייר מוגן בנכס השייך להקדש, משנת 1963. (נספח א' לכתב התביעה). מדובר בבית בן שתי קומות. אין מחלוקת שהנתבעת 1 היא דיירת מוגנת, נתבע 2 הוא בנה המתגורר עמה. דמי השכירות השנתיים עמדו על 55 דינר.

    

2. ב-5/11/84 – בעלה של הנתבעת – יוסף סליבא אל אג'רב הגיע להסכם עם הנאמן בשם עבדאללה תאופיק אלבדירי לפיו השוכר מעונין "להקים קומה נוספת מעל הקומה העליונה ששכר אותה וזאת על חשבונו הפרטי"...

   2. הסכמת המשכיר תהיה מותנית כדלהלן:

   א. השוכר יבדוק את הבניין הקיים והתאמתו לבנייה נוספת

   ב. קבלת היתר בנייה מהרשויות המוסמכות" (נספח ג').

   עוד הוסכם בין הצדדים כי

   "3. לאחר קבלת היתר הבניה, ישלם למשכיר עבור "הדירה החדשה בשווי חצי דינר ירדני עבור כל מטר מרובע משטח הדירה, וזאת לתקופת עשר שנים ולאחר חלוף ששה חודשים מיום קבלתו רשיון הבנייה. (תרגום המשפט האחרון תוקן ע"י שני הצדדים בדיון-מ.ק.).

   4. לאחר עבור עשרת השנים דמי השכירות יהיו בשווי של דינר אחד עבור כל מטר מרובע משטח הדירה החדשה" .

   בסוף ההסכם הוסף בכתב יד נספח:

   "המשכיר מאשר כי לשוכר זכויות בדירה החדשה אחר הקמתה זכות של דייר מוגן שילם דמי מפתח בגובה עלויות הבניה" מתחת לתוספת בכתב יד חתמו שוב המשכיר עם חותמת ההקדש והשוכר. לא נטען ולא הוכח כי התוספת בכתב יד מזויפת, היא נמצאת גם בעותק שברשות התובע, ולכן היא נחזית להיות חלק בלתי נפרד מהוראות ההסכם.

    

   ברישא של ההסכם, הנאמן הצהיר כי בסמכותו לחתום בשם ההקדש על חוזה זה, ואיש מבני משפחת בודיירי לא ערער על כך, כל שנות כהונתו, עד 2003, וזאת על אף שהמסמכים נשמרו בצורה מסודרת ומרשימה.