ת"א 19300-11-14 ש.י. אלון בניה בע"מ ואח' נ' קרסו מבנים 38 בע"מ ואח'

מבוא

1.לפני בקשת הנתבעים 7-1 לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להוצאותיהן בתיק , בהתאם לסע' 353 א לחוק החברות , התשנ"ט- 1999 (להלן : "החוק ").

טענות הצדדים בקצירת האומר

2.לטענת המבקשים , התובעות הגישו כנגדם תביעה כספית ע"ס של כ-3.5 מיליון ₪ , מדובר בחברות בע"מ וקיימת חזקה שעל חברות שכאלה להפקיד ערובה , בהתאם לקבוע בסע' 353א' לחוק .ביהמ"ש נתבקש לחייב את התובעות בהפקדת ערובה בסכום השווה ל- 10% מסכום התביעה .

3.המשיבות בתגובתן הנתמכת בתצהירו של מר זוהר אנגלנדר (מנהל בתובעת 1) מיום 30/3/15, טענו בין היתר כי , התביעה מבוססת על חשבונות שלא שולמו , הנתבעת 1 בכתב הגנתה אישרה שהיא חייבת לתובעות סך של 650,000 ₪ אך מנגד טענה לקיזוז סך 1.1 מיליון ₪ ואף הוגשה על ידה תביעה שכנגד .

לטענת המצהיר על פי יעוץ משפטי שקיבל הפסיקה הכירה בעקרון של הפקדת ערובה במקרה של חברה בע"מ אולם קבעה כי יש להתחשב בנסיבות העניין ולהביא בחשבון את זכות הגישה לערכאות, את הזכות לקניין וכן נקבע כי יש לפעול בעניין זה במידתיות.

4.לטענת המצהיר , התובעת מס' 1 ( להלן :התובעת " או "המשיבה ")היא הגורם הפעיל בפרויקט כעולה מהדוחות הכספיים לחברה הפסד הנובע רובו ככולו מהפרויקט נשוא התובענה. לתובעת פרויקטים נוספים בביצוע, כמפורט בדוחות הכספיים בהיקף של כ-7 מיליון ₪. לטענת המצהיר חיוב התובעת בהפקדת ערובה יחסום את דרכה לגבות מהנתבעים את הסכומים המגיעים לה בשים לב לעובדה כי הנתבעים הם אלה שגרמו לה להפסדים.

5.עוד טען המצהיר בתצהירו כי התובעת הינה חברה בבעלות מלאה של חברת א.ב. יעל ישראל בע"מ, חברה שמושקעת בימים אלה בכ-10 פרויקטים בתחום התמ"א בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים וכי הוא מנהל ובעלים בחברה זו שהינה פעילה ובעלת קופת מזומנים ואין חשש ליכולת את הפירעון שלה. המצהיר מציין כי ככל שבית המשפט ימצא כי יש מקום בהפקדת ערובה הרי שחברת א. ב יעל ישראל הביעה נכונות לערוב למלוא הוצאות המשפט בהן תחויבנה התובעות.

6.המבקשות 1-6 בתשובתן שבו וחזרו על החזקה לפיה החברה המגישה תביעה חייבת בהפקדת ערובה. לטענתן לא התקיימו התנאים בעטים יפטור בית המשפט את התובעות בהפקדת ערובה. תנאי ראשון יתקיים רק מקום והחברה תוכיח כי ביכולתה לשלם את ההוצאות. התובעות לא הוכיחו תנאי זה, בחרו להתלות במסמכים הנחזים להיות דוחות כספיים של התובעת 1 ושל חברת האם ומהם עולה דווקא מסקנה כי אין למשיבות יכולת כספית. מהמסמכים עולה בברור כי לתובעת קיים גרעון בהון החוזר של כ-1 מיליון ₪. לטענת המבקשות גם התנאי השני למתן פטור לא הוכח שכן בהתאם לו בוחן בית המשפט האם החברה הוכיחה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה, נסיבות שלא מתקיימות ולא הוכחו.

7.לאחר שהמצהיר מטעם התובעות נחקר, סיכמו באי כוח הצדדים בעל-פה ובהמשך השלימו את טיעונם בכתב.