ת"א 19265-08 לוי מוכתר נ' ביה"ס המקיף השש שנתי רמות ואח'

מבוא

1. התובעת, ילידת 1985, נפלה ביום 9.9.01 במהלך אימון גופני שנערך באולם ההתעמלות בבית ספרה (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר ללא תזוזה באזור המרוחק של עצם הרדיוס הימנית. ידה גובסה למשך כחודש. כשלוש שנים לאחר מכן החלה התובעת לסבול מכאבים ביד ימין ואובחן קרע ברצועות בשורש יד ימין. התביעה היא בגין נזק זה אשר נגרם לה, לטענתה, בתאונה.

2. התביעה הוגשה נגד עיריית בת ים האחראית על תחזוקת מבנה בית הספר ונגד איילון חברה לביטוח בע"מ המבטחת את העירייה בביטוח אחריות (להלן יחד: הנתבעות). יצוין כי במקור הוגשה התביעה נגד נתבעים נוספים אולם התביעה נגדם נדחתה בהסכמה. התביעה מבוססת על עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות התאונה, האחריות לה, הקשר הסיבתי בין הנזק לתאונה וגובה הנזק.

    

   נסיבות התאונה

3. התובעת העידה כי במועד התאונה היא השתתפה באימון כדורסל שנערך באולם ההתעמלות בבית הספר. במסגרת האימון הורתה להן המורה לצעוד אחורה תוך כדי כדרור כדור. במהלך ההליכה לאחור היא החליקה על שלולית מים שנקוותה על רצפת האולם בשל דליפה מהגג. התובעת העידה כי למרות השנים הרבות שחלפו מאז התרחשה התאונה היא זוכרת היטב כי הרצפה הייתה רטובה (סעיף 5 לתצהירה, פרוטוקול מיום 13.10.14 עמוד 24 שורות 16-32). לאחר שנפלה צלצלה לאביה אשר הגיע לבית הספר ולקח אותה לבית החולים "וולפסון". התובעת אובחנה כסובלת משבר ברדיוס המרוחק ביד ימין וידה הושמה בגבס למשך חודש ימים. לאחר שהגבס הוסר פנתה לקופת חולים בשל כאבים ביד. בחלוף כשלוש שנים, במהלך שירותה הצבאי, חזרו כאבים לפקוד את ידה. לאחר בירורים ובדיקות אובחן קרע ברצועות שורש כף יד (הסקפואיד והלוונאטום), נזק אשר כאמור מיוחס לטענתה לתאונה.

4. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את כל יסודות תביעתה ובכלל זה את נסיבות אירוע התאונה עצמה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בעניין נסיבות התאונה, לא שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל זה משום שלא נמצאה לגרסתה תמיכה בתשתית הראייתית שהונחה לפני. אפרט את נימוקי לכך.

5. ראשית, המסמכים שנרשמו סמוך לאחר האירוע אינם תומכים בגרסת התובעת:

   (1) במסמך מיום 9.9.01 שצורף לתצהיר שניתן על ידי הגב' דנה גלוב (הפנר) שהיתה המורה לחינוך גופני בעת אירוע התאונה (סומן כמוצג נ/2), אשר העידה מטעם הנתבעות, נרשמו בכתב ידה נסיבות התאונה בסמוך להתרחשותה. במסמך נרשם: "ביום א' ה-9/9 התקיים אימון כדורסל בשעה 7:00. במהלך החימום נפלה עינת לאחור ובלמה את עצמה בידיה. כתוצאה מכך, התנפחה ידה הימנית". במסמך לא תוארה החלקה על מים. בתצהירה הבהירה הגב' גלוב כי התאונה אינה זכורה לה נוכח השנים הרבות שחלפו מאז. כמו כן אינה זוכרת קיומה של דליפת מים מהגג או קיומה של שלולית מים. אולם לטענתה לו היתה התובעת מחליקה על מים היא היתה מציינת זאת במסמך ולא היתה מקיימת את האימון באולם (פרוטוקול מיום 2.7.14 עמוד 10 שורות 17-19). התרשמתי באופן חיובי מעדותה ולא מצאתי טעם להניח כי המסמך אשר נכתב סמוך לתאונה אינו משקף את נסיבותיה כפי שהתרחשו בפועל. יוער, כי איני נדרשת לטענת התובעת בנוגע לאותנטיות המסמך בכול הנוגע לחלקו העליון בו נרשמו נסיבות התאונה כביכול מפיה של התובעת שכן ממילא הכרעתי אינה מתבססת על חלק זה של המסמך.

   (2) בדו"ח התאונה שאותו מילאה סגן מנהל בית הספר מיום 12.9.01 נרשם: "בזמן אימון כדורסל, החליקה ונפלה על יד ימין" (סומן כמוצג ת/2). אף במסמך זה אין אזכור לגבי החלקה על מים.

   (3) במסמך הרפואי מקופת חולים, שנערך זמן קצר לאחר התאונה, נרשם: "הבוקר בשיעור ספורט נחבלה מנפילה על ידה הימנית". בתעודת חדר מיון מבית חולים וולפסון, מיום התאונה, נרשם: "נפלה ונחבלה בשורש כף יד ימין".

6. הפעם הראשונה בו מופיעה גרסת התובעת לתאונה, לפיה החליקה על מים, היא בטופס תביעות תלמידים שמולא בשנת 2007 (על המסמך לא רשום תאריך) במסגרת דרישה לקבלת פיצוי בגין התאונה מכוח פוליסה לביטוח תלמידים. ערכו הראייתי של מסמך זה זניח, אם בכלל, מהטעם שנרשם מפי התובעת כשש שנים לאחר התאונה. הטעם למתן משקל לתיעוד אשר נערך בסמוך לאחר התאונה הוא שרואים בכך גרסה אותנטית לגבי התרחשות האירוע אשר מסר הנפגע בטרם היה סיפק בידו ל"שפצה" באופן המקדם את עניינו. טעם זה אינו קיים שעה שגרסת הנפגע נרשמת מפיו שנים רבות לאחר האירוע.