ת"א 19186-04-11 חג'אזי נ' חסאן ואח'

בפני תביעה כספית בסך 61,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב נקיטת הליך משפטי על ידי הנתבעים בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים, במטרה להתנכל לתובע ולהטרידו.

על פי הנטען בתביעה, התובע הינו הבעלים הרשום והחוקי, לאחר הליכי הסדר, של חלקה 8 בגוש 19584 מאדמות העיר טמרה בשלמות (להלן: "חלקה 8" או "חלקת התובע"). נתבע 1 ונתבע 2 (להלן: "נתבע 1" או "נתבע 2", שניהם יכונו להלן: "הנתבעים"), מתגוררים בסמוך ו/או בשכנות לתובע מזה שנים רבות בחלקות 6 ו-7 בגוש 19584 (להלן: "חלקות הנתבעים").

בחודש 08/10, או סמוך לפני כן, החל התובע לבצע עבודות חפירה בתוך חלקה 8 שבבעלותו, והיה בכוונתו לבצע עבודות חיזוק לבניין קיים וכן תוספת לבניין, הכול לפי היתר בניה שניתן לו כדין; ביום 29/8/10, הגישו הנתבעים נגד התובע, לביהמ"ש השלום בעכו בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על התובע לבצע עבודות חפירה או בנייה בגבול שבין חלקה 8 לבין חלקות הנתבעים, כאשר בבקשה הם העלו טענות בלתי נכונות והציגו בפני ביהמ"ש מצגי שווא, בניסיון לקבל שלא כדין, ותוך ניצול לרעה של הליכי ביהמ"ש, סעד שהם אינם זכאים לו. יחד עם הבקשה לצו המניעה הזמני הגישו הנתבעים תביעה לצו מניעה קבוע האוסר על התובע לבצע עבודות בנייה בגבול שבין החלקות הנ"ל, שקיבלה את הסימול ת.א 50326-08-10 (להלן: "ההליך הקודם").

לטענת התובע, בבקשה לצו המניעה הזמני טענו הנתבעים (התובעים בהליך הקודם) כי התובע החל לבצע עבודות חפירה בגבול הדרומי של חלקותיהם, אלא שהעבודות בוצעו בתוך חלקה 8 שבבעלותו ובמרחק הנדרש לפי חוקי תכנון הבניה. הנתבעים לא צירפו לבקשתם ולא לכתב התביעה בהליך הקודם חוות דעת ו/או תרשים של מודד מוסמך או של מהנדס לביסוס טענתם זו; יצוין כי הבניה בה החל התובע בוצעה בשטח הבנוי של העיר טמרה ולפי תכנית המתאר וחוקי התכנון מספיק להתרחק 2 מ' מהגבול במקום 3 מ'; הנתבעים המשיכו להטעות את ביהמ"ש עת טענו כי התובע הפר את חוקי התכנון והבניה והחל לבצע את העבודות ללא היתר בניה כדין, וזאת למרות שעבודות הבנייה שהוחל בביצועם היו חוקיות ובוצעו ע"י התובע בהתאם להיתר בניה כדין (העתק מהיתר הבניה צורף כנספח ב' לכתב התביעה); עוד טענו הנתבעים בבקשה ובכתב התביעה בהליך הקודם כי חלקה 8 נמצאת עדיין בהליכי הסדר וכי החלקה (או חלק ממנה) בסכסוך בין התובע לנתבע 2 וכי קיים הליך תלוי ועומד בביהמ"ש המחוזי בחיפה אשר טרם הוכרע, למרות שבמועד הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני, כבר הוכרע ההליך במסגרתו דחה ביהמ"ש המחוזי את הערעור שהגיש הנתבע 2 על לוח הזכויות, ואשר על פיו נרשמה חלקה 8 במלואה על שם התובע (העתק מפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מיום 23/8/10 צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

עוד נטען כי ביום 29/8/10, ובהסתמך על הטענות השקריות ו/או מצגי השווא שהעלו הנתבעים בהליך הקודם, ניתן צו מניעה זמני כנגד התובע האוסר עליו את המשך ביצוע עבודות החפירה ו/או הבנייה עד להחלטה אחרת. בהתאם להחלטת ביהמ"ש בהליך הקודם, הגיש התובע תגובה לבקשה לצו המניעה הזמני, וכן כתב הגנה, במסגרתם טען כי מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית, חסרת בסיס עובדתי ו/או משפטי, וכי יש לדחות אותה על הסף, ולחילופין לגופה; ביום 16/9/10 התקיים דיון בבקשה לסעד הזמני, ולאחר שב"כ הנתבעים נוכח לדעת כי הבקשה מחוסרת כל סיכוי, הוא חזר בו מהבקשה לסעד זמני וביקש לדחותה. ביהמ"ש הנכבד ביטל במהלך הדיון הנ"ל את צו המניעה הזמני מיום 29/8/10, וקבע כי שאלת ההוצאות תוכרע במסגרת התביעה העיקרית; בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 2/1/11, ביקש ב"כ הנתבעים למחוק את התביעה אולם ב"כ התובע ביקש לדחותה ולחייב את הנתבעים בהוצאות משפט. ביהמ"ש נתן בסיום הדיון פסק דין הדוחה את התביעה וחייב את הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ (העתק מפסה"ד מיום 2/1/11 צורף כנספח ט' לכתב התביעה).

לאור האמור לעיל, טוען התובע כי התנהלות הנתבעים בהליך הקודם הינה דוגמא קלאסית להליכים שהוגשו בחוסר תום לב, ובחוסר ניקיון כפיים, במטרה להתנכל לתובע ולהטרידו. לנתבעים לא הייתה כל עילה המזכה אותם לקבל צו מניעה זמני ו/או קבוע נגדו, דבר שהיה ידוע להם היטב, וכל מטרתם הייתה להטריד את התובע ולהזיק לו, והם השיגו את מטרתם בעצם הטלת צו המניעה הזמני שהביא להפסקת עבודות החפירה והבניה שהיו בעיצומן וע"י כך הסבו לתובע נזק כספי כבד; התובע פנה לשמאי מקרקעין מוסמך, מר איאד זועבי (להלן: "השמאי זועבי"), אשר העריך בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהפסקת עבודות הבניה עקב הטלת צו המניעה הזמני, בסך כולל של 61,000 (העתק מחוות הדעת השמאית מטעם השמאי זועבי צורף כנספח י' לכתב התביעה). התובע טוען כי על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו עקב הטלת צו המניעה הזמני, הן מכוח כתב התחייבות שצורף ע"י הנתבעים (או מי מהם) לבקשה לצו המניעה הזמני, והן מאחר וצו המניעה הזמני הושג במרמה, בהטעיה ועל סמך מצגי שווא שהציגו הנתבעים בפני ביהמ"ש הנכבד בהליך הקודם; התובע עותר לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הסך של 61,000 ₪ בתוספת החזר עלות שכ"ט השמאי זועבי, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.