ת"א 19177-06-12 עוביד נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לטענת התובע, בעת שנהג במכונית, הבחין כי הדלת ליד הנהג פתוחה, הוא עצר על מנת לסגור את הדלת, יצא מן מכונית, הקיף אותה, ניגש אל הדלת מבחוץ, וכאשר סגר אותה נתפסה זרת ידו הימנית בדלת, דבר שגרם לו נזק גוף.

הנתבעת, מבטחת המכונית בה נסע התובע, הכחישה את הנסיבות בהן התרחש הנזק, כפרה בכך שהנזק ארע ב"תאונת דרכים", ובחובתה לפצות את התובע.

מומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 5% בשל הפגיעה.

דיון והכרעה

1. נטל הראייה להוכיח את נסיבות התאונה וכי הן נכללות בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד, מוטל על התובע. לבד מעדותו שלו, לא הביא התובע כל ראייה חיצונית לתמוך בטענותיו בעניין נסיבות האירוע והתרחשות הנזק. העד שהובא מטעם התובע מר ג'ורג' עיסא, לא היה נוכח בעת קרות התאונה אלא שיחק עם התובע כדורגל לפניה. עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לא ניתן להסתמך על עדות יחידה של בעל דין, ללא נימוק אשר יצדיק לעשות כך. במקרה שבפני, לא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק הסתמכות על עדותו של התובע בלבד.

    

   הדברים נכונים גם אם לא הייתי מוצא פגמים בעדותו, על אחת כמה וכמה כאשר מצאתי בה פגמים רבים והגעתי לכלל מסקנה, כי זו לא היתה אמינה ולא ניתן להסתמך עליה כלל.

    

2. התרשמתי באופן ישיר מעדות התובע, כי לא אמר אמת לגבי האירוע אשר במהלכו נגרם לו השבר בזרת, וכי התיאור אשר מסר של תפיסת אצבעו בדלת המכונית הינו לא סביר, ודוקלם חזור ושנה, כתפקיד ששונן היטב מראש, אף ללא כל קשר לשאלות שנשאל.