ת"א 19173-07-16 א.ב. אלרואי 45 בע"מ נ' אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ ואח'

בקשה לסעד ארעי וזמני, ועתה הבהרה כפי שנדרשה, קודם להגשת תובענה.

1.ביום 10.7.16 הגישה המבקשת בקשה לסעד ארעי ולסעד זמני: המבקשת משמשת קבלן מבצע והיא המחזיקה בלעדית ואחראית בלעדית לכל הקשור בבניית נכס ברח' חד-נס 6 ברמת גן, נטען. להדגמת האמור, טענה, מצורף לבקשה הסכם המלמד על זכותה זו (וייאמר מיד: הוא לא צורף). מה היחס בין המשיבות – לא צוין. המשיבה 2, נטען, התריאה כי בדעתה לסלק ידה של המבקשת מן האתר. המבקשת עתרה לצו ארעי שיימנע הכנסת קבלן אחר למקרקעין, ולסעד זמני שיורה על כך שהמבקשת תמשיך בביצוע מלוא העבודות בפרויקט.

2.ביום הגשת הבקשה ביארתי כי המדובר בבקשה חסרה. בין היתר, ציינתי כי המבקשת, מציגה עצמה כבעלת זכויות מכוחו של ההסכם שצורף כנספח א' לבקשה. ברם ההסכם הראשון שצורף אינו קשור לבקשה לכאורה. ההסכם השני, המסומן אף הוא נספח א', הוא בין המזמין (המשיבה 2) לבין הקבלן (המשיבה 1), לא המבקשת. גם כל יומני העבודה (נספח ה') הם של המשיבה 1, לא המבקשת. קשה לזהות מה מעמדה של המבקשת, זולת כך שניתן להבין כי היא משמשת קבלן משנה. זאת יש להבהיר בפרוטרוט. בנוסף, אם יש הסכם מפורש בינה לבין מי מן המשיבות, תציג.

3.הבהירה המבקשת היום: המבקשת היא הקבלן בפועל, המשיבה 1 "הייתה הקבלן הראשי אשר קיבל את העבודה מן המשיבה 2", נטען. המשיבה 2 כרתה הסכם עם המשיבה 1 ביום 17.12.15 (הסכם זה אכן צורף לבקשה המקורית, יצוין). באותו היום, טוענת המבקשת, נחתם "נספח א'" שבו המשיבה 1 מעבירה את ביצוע העבודות בפועל בפרויקט למבקשת בתמורה לעמלה בת 3% מן הרווחים, והכל בידיעה ובהסכמה מלאה של המשיבה 2, נטען.

4.עוד ציינתי בהחלטתי הקודמת, בין היתר, כי יש לבאר מה עמדת המשיבה 1 ביחס לצו המבוקש; וכמו כן, מיהם אותם "דיירי הבניין" שנזכרו בבחינת "משיב" מס' 3, וכיצד ועל שום מה נכללו כמשיבים. בעניין זה ביארה המבקשת כי להערכתה לא תהיה למשיבה 1 התנגדות למתן הצו, אף שטרם הושג אישורה הרשמי. אשר לדיירי הבניין צוין כי מדובר ברוכשי דירות במסגרת פרויקט תמ"א 38, שראוי לצרפם כמשיבים. פרטיהם לא נדרשו.

5.המבקשת מוסיפה כי טרם עלה בידה לגבש החלטה באשר לעילות התובענה, והיא מבקשת שלושה ימים טרם שתגיש תובענה, התחומה בתחום הכספי שמוסמך בית משפט השלום לדון בו (אף שהמבקשת טוענת לחוב תלוי ועומד של כארבעה מיליון ₪ - סעיף 4 להבהרה). היא עותרת עם זאת לצו ארעי עד להגשת התובענה, כדי למנוע עימותים נוספים ומיותרים עם המשיבה 2.

6.אין בידי להיעתר לבקשה, ללא הליך עיקרי. בקשה לסעד זמני ללא הליך עיקרי, שתקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת את הגשתה, היא בבחינת החריג. הבהילות אמנם ברורה, ברם התשתית למתן הסעד ברורה פחות. מה התביעה – לא נדע. מה סיכוייה לכאורה, שיקול מרכזי בעת מתן צווים – לא נדע. מה יהיו הסעדים המבוקשים – לא נדע. כיצד ישרת הסעד הזמני את הסעד הקבוע המבקש – לא נדע (ולדוגמה בלבד: ככל שהתביעה היא כספית בלבד, סעד זמני מסוג צו מניעה ודאי לא ישרת את הסעד הכספי הקבוע המבוקש).

7.בשלב הנוכחי, בכל מקרה, קשה לזהות הצדקה למתן הסעד המבוקש. גם לאחר שנתבקשה מפורשות לצרף מסמך המלמד על כי קיים הסכם כלשהו בין מי מן המשיבות לבינה, לא השכילה לעשות זאת. היא התיימרה לצרף מסמך כזה כנספח לבקשתה המקורית, ברם כל שצורף היה הסכם בין המשיבה 2, כמזמינה, לבין המשיבה 1, כקבלן המבצע. לא צורף לבקשה המקורית (ולמצער לא אותר בין נספחיה המרובים), ואף לא לבקשה הנוכחית, כל הסכם המאשר את המחאת החובות והזכויות של המשיבה 1 לידי המבקשת. מעמדה נותר מוטל בספק.

8.קושי מהותי נוסף הוא שמן התמונה החלקית ביותר שציירה המבקשת, בבקשתה ובהבהרה, עולה תחושה בלתי נוחה שמא המבקשת היא בבחינת קבלן מבצע כאשר המשיבה 1 היא בבחינת "קבלן קש", כזה שיש לו את הסיווג המתאים בפנקס הקבלנים לביצוע עבודות בנייה מסוימות והוא המשמש כחזית מול המזמין, בעוד שהוא מסכים שאחר ישמש כקבלן בפועל, תמורת עמלה של אחוזים אחדים מן הרווחים, ובלא ליטול למעשה כל אחריות וסיכון בפרויקט. חשוב לציין: אינני נוטע מסמרות, בשלב מוקדם שבמוקדמים זה. אציין רק את הנתונים שציינה המבקשת עצמה:

-המשיבה 1 (ולא המבקשת) היא שהתקשרה בהסכם כקבלן מבצע עם המזמינה, המשיבה 2;

-בהסכם שצורף נקבע כי המשיבה 1 מצהירה בראשיתו שהיא "קבלן רשום בפנקס הקבלנים לעבודות בניה מהסוג המפורט";