ת"א 1916-09 סימון ואח' נ' בוקר ואח'

1.בפניי בקשה לפטור את המבקשים, התובעים (להלן: "התובעים"), מאגרה לפי תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התש"ז-2007 (להלן: "התקנות"). מכיוון שמדובר בתיק שעבר גלגולים רבים והליכים רבים, ונפתח עוד ביום 24/8/09, אדרש בקצרה לעובדות.

2.ביום 24/8/09 הגישו התובעים, המבקשים, כשהם אינם מיוצגים, כתב תביעה המופנה כנגד 11 נתבעים. התביעה הינה על סך 3,250,000 ₪ ומהות התביעה הוכתרה כ"כספית/ נזיקית/תרמית/קבלת כספים במרמה/השבת כספים". במסגרת התובענה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים 1-7 בהשבת סכום התביעה, וכן להורות על ביטול שטר חוב מיום 20/10/04.

3.בכתב התביעה טוענים התובעים כי האירועים החלו עוד בשנת 1999, עת לטענתם נפלו קרבן לתרגיל עוקץ שביצעו כנגדם נתבעים 4 ו-5, תרגיל עוקץ שעדיין נמשך. בגין מסכת האירועים הגישו התובעים מספר הליכים כפי שהם מפרטים בכתב תביעתם, ראו סעיפים 7-10 לכתב התביעה. בעקבות אותם הליכים שהחלו בשנת 1999, נחתם כאמור בשנת 2004 שטר החוב שביטולו התבקש.

4.ביחד עם כתב התביעה הוגשה בקשה לפטור מאגרה (להלן: "הבקשה המקורית"). בבקשה המקורית נטען כי סיכויי התביעה גבוהים. כמו כן, הופנה בית המשפט להחלטות בתי המשפט השונים, אשר נתנו לתובעים פטור מתשלום אגרה בהליכים אחרים. התובעים מפנים לתקנה 15(ג)(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התש"ז-2007. כיום תוקן לתקנה 14(ד), הקובעת כדלקמן: "(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה ג', תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה; (1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה...".

5.כאמור בבקשתם המקורית, מרכזים התובעים בטבלה את רשימת הפטורים שניתנו להם על-ידי בתי המשפט השונים, ובכלל זה בית המשפט העליון. עוד נטען כי מצבם הכלכלי של התובעים קשה ביותר ונגרם, בין היתר, עקב מעללי הנתבעים. התובעים מזכירים את זכות הגישה לערכאות שהינה זכות בסיסית ויסודית, ומשכך התבקש בית המשפט לפטור את התובעים מתשלום האגרה. יש לציין כי את בקשתם תמכו התובעים בתצהיר ובהחלטות בתי המשפט עליהן הסתמכו.

6.ביום 22/12/09 ניתנה החלטת כב' הרשמת נחליאלי-חיאט, כתוארה אז, לפיה ניתן לתובעים פטור מאגרה. המדינה ערערה על החלטה זו, ולמעשה במשך שנים רבות נותרה שאלת האגרה תלויה בחלל האוויר. בעקבות הערפל סביב שאלת האגרה, ביקשה המדינה, שהינה כאמור המשיבה לבקשה לפטור מאגרה, למחוק את התביעה מחוסר מעש וליתן צו חוסם כלפי התובעים. לבקשה זו של המדינה נדרש כב' השופט ישעיהו שנלר, וביום 21/12/15 ניתנה החלטתו.

7.בהחלטתו של כב' השופט ישעיהו שנלר, סקר הוא את השתלשלות העניינים בכל הנוגע לסוגיית הפטור מאגרה. כך מזכיר הוא כאמור את החלטת כב' השופטת נחליאלי-חיאט, את החלטת כב' השופטת עופרה צ'רניאק מיום 11/3/10 אשר ביטלה את החלטת כב' השופטת נחליאלי-חיאט, וקבעה, בין היתר: "מקבלת את הערעור והעניין יוחזר לדיון בפני כב' הרשמת, אשר תאפשר למדינה להשלים את טיעוניה על-פי כלל המסמכים שהוסיפו המשיבים לאחר שנתנה את החלטתה".

8.החלטות אלה, כאמור, עברו גלגולים שונים, בקשות רשות ערעור, והגיעו עד לבית המשפט העליון. יש לציין כי במהלך השנים התבקשה המדינה להשלים את טיעוניה בקשר עם בקשת הפטור ואכן ביום 24/6/12 הוגשה תגובת המדינה. לתובעים ניתנה זכות להגיב לתגובת המדינה אך זו לא נוצלה. ביום 4/5/14 הגישו התובעים הודעה ובקשה דחופה לניהול התובענה וקביעת התיק להוכחות. כב' הרשמת אביגיל כהן קבעה ביום 4/5/14, בין היתר, כי התיק לא בשל לקביעת הוכחות שכן נושא האגרה לא הוסדר. כב' השופטת כהן אפשרה לפרקליטות להגיש תגובה עדכנית ביחס לבקשה לקבלת פטור מאגרה, ואפשרה לתובעים להגיב תוך 20 יום מיום קבלת עמדת המדינה.