ת"א 19039-08-14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 6.6.1993, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.9.2013. אין מחלוקת, כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הנזק שנגרם לתובע ובעיקר בנוגע לנכות התפקודית שנגרמה לו והשפעתה על כושר השתכרותו.

הנכות הרפואית

המומחה המוסכם, שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרופ' מאיר ליברגל, ערך את חוות דעתו ביום 1.3.2015. המומחה תיאר, כי התובע נפגע לדבריו בתאונת דרכים כאשר נהג ברכבו ורכב אחר התנגש ברכבו בעוצמה מאחור והועף לרכב שלפניו. התובע, שזכר מעט בערפול את פרטי התאונה, פונה לבית החולים "אסף הרופא" באמבולנס, שם נבדק ולאחר השגחה של לילה שוחרר למעקב אמבולטורי. בעת התאונה היה התובע חייל בשירות סדיר והיה במנוחה (ג') כארבעה חודשים.

התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בגב תחתון, בצוואר וברגל ימין וכי צלע זמן עקב התאונה.

בבדיקה ביום 6.1.015, מצא המומחה, כי לתובע עמידה זקופה ויציבה, הליכה שמורה, חשד לסימנים פירמידליים ואי יציבות בהליכה עקב בצד אגודל. תנועות עמוד שידרה צווארי נמצאו שמורות עם משרעת טובה במישורי התנועה השונים. נמצאה הגבלה קלה בתנועות גב תחתון בכל מישורי התנועה, עקבית עם גירוי סכיאטי מימין, כוח גס שמור ללא פלס וערות החזרים עם קלונוס קרסול ימין.

לתובע נערכו בדיקות עזר: בדיקת CT של עמוד שדרה מותני ביום 27.11.13, שהדגים בלטי דיסק בחוליות 4-5L ו- 1S-5L כשבחוליות 1S-5L לחץ על קדמת השק התקלי. כן נערכה בדיקת EMG ביום 8.2.15, בה עלו סימני רדיקולופטיה קלה באזור 4-5L דו צדדי, NCS ברגל ימין תקין.

בסיכום חוות דעתו, העריך המומחה, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין ההגבלה הקלה בתנועות הגב התחתון בשיעור 10% לפי סעיף 37(7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. מעבר לכך, התרשם המומחה מסימנים פירמידליים (חשד לפגיעה עצבית גבוהה) ומכיון שהממצאים הנוירולוגיים אינם חד משמעיים ויתכן כי מקצתם קשורים לנכות ולכן המליץ לשקול מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

המומחה המוסכם, שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, פרופ' עודד אברמסקי, ערך את חוות דעתו ביום 5.7.2015. המומחה תיאר, כי עיין במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, בתוצאות בדיקת MRI צוואר מיום 29.4.15 שבוצעה לבקשתו ובחוות הדעת מטעם פרופ' ליברגל.

התובע תיאר בפני המומחה כי התאונה ארעה בעת שירות סדיר, כנהג במכונית, לאחר שעצר, רכב אחר פגע ברכבו מאחור; מכוניתו "הועפה" קדימה והוטחה ברכב אחר שהיה לפנים. לדבריו הוא טולטל, נחבל בגב, לא נחבל בראש ולא איבד הכרה. התובע הובא לחדר המיון בבי"ח אסף הרופא היה בהכרה, התלונן על כאב בגב, לא התלונן על כאב ראש או סחרחורות או הקאה. לא היו סימני חסר נוירולוגים ובדיקת הגו והגפיים היתה תקינה. לאחר מכן היה בהשגחה רפואית במרפאות צבאיות. לטענתו, הופיעו לאחר השחרור מחדר המיון כאבי גב. ביום 22.9.13 התלונן על כאבים בצוואר, בגב ובראש. בצוואר נמצאה הגבלה בתנועתיות וברגליים נמצא סימן לסג דו צדדי ב-50 מעלות. תלונות וממצאים דומים היו גם בהמשך אצל רופא מרפאה, אורטופד, נוירולוג (למשל, 1.10.13, 16.10.13). קיבל אישר מחלה במשך כ-3 חודשים. בבדיקה במרפאה טראומה בקופ"ח ביום 19.11.13 התלונן על קשיים בעמידה וישיבה ממושכת ונמצאה "הליכה עם צליעה קלה". בבדיקת רופא תעסוקתי במסגרת הצבא, ביום 29.1.14, התלונן על "כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין... צליעה ואי יכולת ביצוע פעולות רגילות". בבדיקה היתה רגישות בעמוד שדרה צווארי וגבי מתני, "הליכה על קצות אצבעות/עקבים כמעט תקינה (גורר רגל אחת), הליכה עם צליעה קלה". בדיקת EMG מיום 11.3.14 היתה תקינה. בדיקת EMG מיום 8.2.15 הראתה הולכה (NCV) תקינה ברגל ימין ורדיקולופתיה כרונית קלה בפיזור 4-5L משיק לשק התקלי ובלט דיסק בגובה 5L-S1 עם לחץ על קדמת השק התקלי. בדיקת MRI צוואר מיום 26.5.15 היתה בגדר הנורמה.

התובע התלונן בפני המומחה על כאב צוואר שמתגבר בכיפוף, כאב גב תחתון שמתגבר בפעילות ממושכת בעת הליכה, ישיבה, עמידה ושכיבה ועל כאבים ברגל ימין, שלפעמים מרגיש שכאילו נגררת.

בבדיקה, מצא המומחה, רגישות בצוואר, מתח שרירים והגבלת תנועה קלה בעמוד שדרה מתני. סימן לסג חיובי ב-60 מעלות ברגל ימין, עצבי הראש תקינים, גפיים עליונות תקינות. כן מצא, ערות החזרים פירמידלית בשתי הרגליים, סימן בבינסקי בשמאל, קלונוס בקרסול מימין. ההליכה נמצאה למעשה תקינה, אבל בקפיצה על שתי הרגליים נראה סרבול של רגל שמאל שמופיע גם בהליכה מהירה. נמצאה ירידת תחושה שטחית בצד גוף שמאל OFF LINW עם פלס צווארי גבוה וכן ירידת תחושה עמוקה בויברציה ופרופריוצפטיביות ברגל שמאל. כן נמצאה ירידת תחושה שטחית מחד והיפרפתיה מאידך ברגל ובגוף ימין ומבחן רומברג חיובי במידה קלה.

בסיכום חוות דעתו, העריך המומחה, כי ברגל ימין יש לתובע הפרעה רדיקולרית שהיא תוצאה מגב תחתון וכלולה בנכות בשיעור 10% שהעריך האורטופד בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה מתני לפי סעיף 37(7)א'. ברגליים ישנה גם עדות לפגיעה קלה בחוט השדרה עצמו שמתבטאת בסימנים פרימידלים וקוארדינטיבים קלים. אמנם בדיקת MRI צוואר היתה תקינה אך עדיין אפשרית פגיעה שדרתית קלה מאוד בגובה צווארי שלא מודגמת ב-MRI, או לחילופין פגיעה שדרתית קלה מאוד בגובה גבי שלגביה אין בדיקת MRI. בכל מקרה, ההפרעה השדרתית הקלה גורמת להפרעות הקלות. לכן, בנוסף לנכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בעצבים היקפיים שנקבעה על ידי האורטופד, העריך תוספת של עוד 5% בגין הפרעה ספינלית מרכזית פירמידלית וקוארדינטיבית לפי סעיף 29(2)(א) מותאם, חלקי.

הנתבעת טענה לחפיפת הנכויות ואולם לא שלחה שאלות הבהרה ולא זימנה לחקירה נגדית ומשכך יש לדחות את טענותיה. בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (לא פורסם) ניתן ביום 24.11.05), ורשאי לסטות מקביעות המומחה, אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583). ואולם, התערבות בית המשפט ללא כל חקירה תיוחד למקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה וידועה על פני הדברים ולא זהו המקרה.

משכך יש לקבוע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%.