מנלה ואח' נ' ובניה של עיריית ערד ואח'

מבוא

1.לפני תביעתם של רחל וישראל מנלה, בגידרה הם תובעים את עיריית ערד ואת הועדה המקומית לתכנון ובנייה ערד, בגין נזק שנגרם להם, עקב טענתם, שממניעים זרים עוכב היתר בנייה אותו ביקשו.

נטען, כי השיקולים ששקלו חברי הוועדה, עת סרבו לאשר את בקשתם של הזוג מנלה, הם זרים, ונעוצים בהיותם של מנלה נמנים על האוכלוסייה החרדית בעיר ערד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.רחל וישראל מנלה (להלן – "מנלה") הם בעלי הזכויות בבית המגורים שברחוב ההר 12, ערד (חלקה 71 בגוש 38212) (להלן – "המקרקעין").

3.מנלה מפעילים במקרקעין, עסק למתן שירותי אירוח, החל משנת 2010 ואילך (להלן – "העסק"), וזאת באמצעות יחידת אירוח אותה בנו על גג בית המגורים. יחידת אירוח זו נבנתה תחילה ללא היתר, אך הוכשרה בדיעבד (ראו בסעיף 6 לתצהיר של הגב' ליאורה סגרון מטעם הנתבעות).

4.בתחילת שנת 2014 הגישו מנלה, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ערד (להלן – "הועדה"), בקשה למתן היתר בנייה, ובמסגרת בקשתם זו ביקשו:

א. תוספת לשטח מגורים של 8.2 מ"ר.

ב. תוספת 4 חדרי אירוח בשטח של 123.6 מ"ר.

ג. תוספת ממ"ד בשטח של 20.1 מ"ר.

ד. מחסן בשטח של 25 מ"ר.

ה. הקמת בריכת שחייה.

ו. הקלה בגובה המבנה מ- 6.0 מטר ל- 8.4 מטר, לצורך גמר גג רעפים לקבלת מבנה כפרי.

5.לאחר שהועדה דנה בבקשה ביום 27.4.2014, ושמעה התנגדויות, התקבלה החלטה ברוב של 5 נגד 2, ולפיה "הבקשה לא מאושרת, הוועדה לא רואה לנכון לאשר כמות כזו של יחידות נופש בשכונת מגורים, הוועדה מבקשת להקטין את מספר היחידות המוצעות ולהגיש את התוכניות לדיון מחודש בוועדה." (ראו נספח 3 לתצהירה של הגב' ליאורה סגרון, מנהלת מח' רישוי ופיקוח ומנהלת הועדה המקומית לתכנון ובנייה ערד). (להלן – "ההחלטה הראשונה").

6.בעקבות החלטה זו של הועדה שינו מנלה את בקשתם להיתר, במובן זה שויתרו על הקמת בריכת השחייה וויתרו על בקשתם להקלה בגובה המבנה, וזאת על מנת שבקשתם תהא תואמת לתכנית בניין העיר החלה, כך שלא יהא צורך בפרסום הבקשה להתנגדויות.

7.הועדה דנה בבקשה המחודשת ביום 17.8.2014. לאחר עיון בבקשה החדשה החליטה הועדה, כי לאור העובדה שמנלה ויתרו על הקמת בריכת השחייה ועל ההקלה בגובה, אזי לא נדרש פרסום להתנגדויות, ובהתאם לא נשמעו מתנגדים, וזאת אף שאחד השכנים הגיש התנגדות (ראו בפרוטוקול הדיון בוועדה – נספח 4 לתצהיר של הגב' סגרון).

לגופו של עניין, לאחר דיון, התקבלה החלטה ברוב של 3 נגד 2 ולפיה "הבקשה לא מאושרת, הוועדה לא רואה לנכון לאשר כמות כזו של חדרים להשכרה ובכך להוות שינוי לאופי השכונה כשכונת מגורים." (ראו נספח 4 לתצהיר של הגב' סגרון). (להלן – "ההחלטה השנייה").