ת"א 1901-04-10 אמסטק בע"מ נ' אקסטרה תקשורת בע"מ

התובעת הגישה תובענה זו בטענה כי הנתבעת, שבדומה לתובעת עוסקת בייבוא מוצרי תשתית לשוק התקשורת והסלולר, ביצעה כלפי התובעת שורה של עוולות בקשר עם ייבוא אנטנות סלולריות מסין, אשר גרמו נזקים כספיים כבדים לתובעת. בכתב התביעה מפורטות שתי פרשות; הפרשה הראשונה מייחסת לנתבעת עוולה של גרם הפרת חוזה בלעדיות בין התובעת לבין ספק סיני ועשיית עושר שלא כדין, עת התקשרה עם הספק הסיני לשם אספקת מוצר אנטנה סלולרית שלגביו נטען כי יש לתובעת חוזה יבוא בלעדי עם הספק הסיני. הפרשה השנייה מייחסת לנתבעת עוולה של הטעייה, גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת וזיוף, עת ייבאה מסין אנטנות סלולריות ובהגיען ארצה הסירה מהן את המדבקות הנושאות את מספרן הקטלוגי האמיתי והדביקה עליהן מדבקות שעליהן מספר קטלוגי אחר, של אנטנות שאותן מייבאת התובעת. לאחר שהתובעת ויתרה על עילות התביעה הרלבנטיות לפרשה הראשונה, כהגדרתה לעיל, עניינו של פסק הדין הוא אך בפרשה השנייה.

1. רקע הדברים

א. הצדדים לתובענה

התובעת, אמסטק בע"מ, הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא, שיווק ומכירה של מוצרים טכנולוגיים לשוק התקשורת והסלולר הישראלי. על פי הטענה, במועדים הרלבנטיים לתובענה היה לתובעת הסכם תקף עם חברה סינית בשםGUNGDONG SANSHUI MACHINERY & EXPORT COMPANY ובשמה המסחרי: DAWN (להלן: הספק הסיני), אשר הקנה לתובעת בלעדיות בייבוא והפצת מוצרים לישראל, יהודה ושומרון (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה).

הנתבעת, אקסטרה תקשורת בע"מ, הינה חברה העוסקת, אף היא, בייבוא מוצרי תשתית לשוק התקשורת בכלל ולשוק הסלולר בפרט, בעיקר מיצרנים מסין.

ב. כתב התביעה ושתי הפרשות שפורטו בגדרו

ביום 11.4.10 הגישה התובעת את התובענה שבכותרת, במסגרתה פורטו שתי פרשות, שבגדרן, כך נטען, ביצעה הנתבעת שורה של עוולות כלפי התובעת בקשר עם ייבוא אנטנות סלולריות מסין, אשר גרמו לתובעת נזקים כבדים.

הפרשה הראשונה הנזכרת בכתב התביעה מייחסת לנתבעת עוולה של גרם הפרת חוזה הבלעדיות בין התובעת לבין הספק הסיני ועשיית עושר שלא כדין, כאשר על פי הטענה הנתבעת התקשרה עם הספק הסיני לשם אספקת מוצר אנטנה סלולרית שלגביו יש לתובעת הסכם יבוא בלעדי עם הספק הסיני ובכך גרמה לו כי יפר חוזה מחייב שבינו לבין התובעת. בהקשר זה טענה התובעת, כי בתחילת שנת 2008 פנתה חברת סלקום לתובעת על מנת שזו תפתח עבורה מפרט למוצר שנקרא "אנטנה מסוג 1710/2200-14=BM ". על פי הטענה, התובעת, ביחד עם סלקום, פיתחה את המפרט של המוצר, השקיעה בכך זמן וממון ולאחר מכן פעלה לקבלת אישור סוג למוצר במשרד לאיכות הסביבה שיאפשר לחברת סלקום להתקין את האנטנה בישראל. נטען, כי עם קבלת האישור החלה התובעת לייבא את המוצר מסין לישראל ואולם, להפתעתה הרבה, בחודש אוגוסט 2009 התברר לתובעת, כי בניגוד לאמור בהסכם הבלעדיות, הנתבעת התקשרה עם הספק הסיני והחלה לייבא ממנו את המוצר ולמכרו ללקוחות התובעת בישראל, לרבות חברת סלקום.

הפרשה השנייה הנזכרת בכתב התביעה מייחסת לנתבעת עוולה של הטעייה, גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת וזיוף, כאשר על פי הטענה הנתבעת ייבאה מסין אנטנות סלולריות נושאות מק"ט CE-03-08/2.5V-E, שאותן מכנה התובעת בכתב התביעה "אנטנות סוג ב'", ובהגיען לארץ הסתירה את המק"ט האמיתי של האנטנות ותחת זאת הדביקה עליהן מדבקות נושאות מק"ט QX-800-2500-3A, של אנטנות שאותן מייבאות התובעת מסין, שאותן מכנה התובעת בכתב התביעה "אנטנות סוג א'". בהקשר זה טענה התובעת, כי האנטנות סוג ב' שאותן ייבאה הנתבעת לישראל לא קיבלו תו תקן של המשרד לאיכות הסביבה והנתבעת מטעה את הציבור לחשוב, כי האנטנות שלה הן, כביכול, אנטנות סוג א', אשר לתובעת רישיון בלעדי לייבא אותן לארץ ולהתקין אותן באישור המשרד לאיכות הסביבה. נטען, כי בכך פוגעת הנתבעת לא רק בתובעת אלא גם במשרד לאיכות הסביבה ובציבור כולו, באשר היא מתקינה אנטנות סלולריות לא מורשות וגורמת להפרת חובה חקוקה.

הסעדים שהתבקשו במסגרת התובענה הם פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין אובדן הזמנות שנגרמו לתובעת במסגרת הפרשה הראשונה; פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ₪ בגין גניבת עין והטעייה שנגרמו לתובעת במסגרת הפרשה השנייה; וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, ובסה"כ פיצוי בסך 350,000 ₪. בנוסף, התבקש צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להתקשר עם הספק הסיני וכן צו עשה שיורה לנתבעת להסיר את כל המדבקות המזויפות אשר התקינה על האנטנות ובהן מספרים קטלוגים השייכים לתובעת. עוד התבקש צו שיורה לנתבעת למסור פירוט של כל התקבולים אשר התקבלו כתוצאה ממכירה של מוצרים שיובאו מהספק הסיני בתקופת הבלעדיות.