ת"א 19002-05-12 בניסטי ואח' נ' לוי ואח'

1.עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע יליד 29.05.1991 נפגע ביום 28.04.2001 כהולך רגל מרכב נושא מספר רישוי 86-541-87 (להלן: "הרכב הפוגע") בעת שהחל לחצות את הכביש במעבר חצייה ברחוב השקמה ביבנה (להלן: "התאונה").

הרכב הפוגע לא עצר והמשיך בנסיעה, כך שזהות הנהג בו לא ידועה.

2.התביעה הוגשה כנגד שלושה נתבעים.

הנתבע 1, מר ברק לוי, מי שהיה "בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה הבעלים ו/או הנהג ו/או מתיר השימוש ו/או המבוטח" ברכב הפוגע (להלן: "הנתבע 1").

הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הרכב הפוגע במועד התאונה (להלן: "המבטחת").

הנתבעת 3, קרנית - קרן לפיצויים נפגעי תאונות דרכים, מי שעשויה לחוב בפיצוי מכוח הוראת סעיף 12(א)(1) לחוק נוכח טענת המבטחת בדבר העדר כיסוי ביטוחי (להלן: "קרנית").

3.קרנית שלחה הודעה לצד ג' לנתבע 1 כמי שהיה "בעל הרכב ו/או המחזיק בו ו/או המשתמש בו ו/או מתיר השימוש בו ו/או הנוהג בו" (ראה סעיף 4 להודעה לצד שלישי).

4.המבטחת הכחישה בכתב הגנתה את "עצם אירוע התאונה ו/או היותה 'תאונת דרכים' כמשמעות המונח בחוק" וטענה כי "אין לנתבע מס' 1 ו/או לרכב הנטען כל קשר עם התאונה המוכחשת" (סעיפים 4-3 לכתב ההגנה מטעם המבטחת).

לימים הודיעה כי "התאונה נשוא התביעה הייתה תאונת 'פגע וברח', כאשר הרכב הפוגע המשיך לנסוע, וזהות הנהג אינה ידועה" והגם "שלכאורה" הרכב הפוגע "נקשר לתאונה על פי רישומי המשטרה, הרי שבפועל לא ברור מי היה הנהג ברכב בעת התאונה" ועל כן "לא תוכל להודות בכיסוי הביטוחי" (ראה הודעה מטעם המבטחת מיום 14.11.2012).

בישיבת יום 12.01.2014 הצהירה המבטחת כי "למעט ענין זהות הנהג ו/או תוקף רישיון הנהיגה, הביטוח על פניו תקף" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 12.01.2014).

5.קרנית כפרה אף היא בחבותה.

לטענתה החובה לפצות את התובע מוטלת על המבטחת, זאת משהאחרונה לא הרימה את נטל ההוכחה כי "בעת התאונה הנטענת לא היה לרכב הנטען ביטוח תקף" (סעיף 5 לכתב ההגנה מטעם קרנית).