ת"א 18982-06-13 בן חור נ' עמותת מלכת שבא ואח'

בפני בקשת רשות להתגונן.

התובע (להלן: "המשיב") הינו שוכר משנה של הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת"). תביעה זו הוגשה בטענה כי המבקשת אינה מאפשרת למשיב להפעיל את עסקו במושכר בהפרתה את הסכם ההתקשרות תוך גרימת נזקים למשיב.

מתצהיר המבקשים עולה כי, בהתאם להסכם פשרה שנחתם לאחרונה בין הצדדים, בתאריך 12.08.13 ולאור עמידת המבקשת בכל התחייבויותיה על פי הסכם זה, על המשיב היה לפעול למחיקת תביעה זו. כמו גם, יש למחוק את המבקשים 2-3 מכתב התביעה שכן פועלים כאורגנים של המבקשת ומעולם לא התחייבו באופן אישי כלפי המשיב. עוד נטען כי הואיל ואין כל ראשית ראיה כנגדם יש למחוק את הכותרת. המשיב הפר את ההסכמים בין הצדדים ופינה את המושכר תוך שביטל שקים עבור שכירות ואף לקח עמו ציוד רב השייך למבקשת. יוטעם כי המבקשת היא הגוף הדומיננטי הפועל בנכס כעמותה ולא המשיב, היא אשר משלמת את החשבונות השוטפים והיא האחראית על תכולתו וניקיונו. המשיב שכר את הנכס באופן חלקי בלבד אשר אינו כולל את המשרד ואת המחסן. למשיב מותרת פעילות מסוימות בנכס. המשיב דחק את רגליה של המבקשת מפעילות בנכס, בחוסר תום לב, באופן כמעט מלא. המבקשים מכחישים את הנזק הנטען פרט לשבירת שני בקבוקים. בנוסף מעלים המבקשים טענת קיזוז בגין ציוד שנלקח, ארבעה חודשי שכירות שלא שולמו, חשבון מים וקנס עישון.

בתגובתו טוען המשיב כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה. המבקשת התחייבה לפעול להפעלת רישיון עסק ומשלא עשתה כן מנעה מהמשיב לפעול בנכס. כמו כן, לא השתתפה בתשלומי אקו"ם כפי שהתחייבה וכן לא השלימה השתתפותה בהוצאות התאורה. המבקשים משתמשים בטענת "אישיות משפטית נפרדת" באופן סלקטיבי ומתחבאים מאחורי המבקשת לנוחיותם, שהרי המבקש 2 חתום במיקום נפרד מהמבקשת בהסכם הפשרה וכן קיימת ראייה להוכחה כי המבקש 3 פעל כידה הארוכה של המבקשת. את טענת הקיזוז יש לדחות מאחר שמעולם המבקשת לא נתנה הודעת קיזוז, אף לא בהסכם הפשרה. כמו גם מעלה טענות נוספות כנגד טענת הקיזוז, כגון: התשלום עבור 4 חודשי השכירות הושקע בשיפוץ בנכס והמבקשת ידעה על כך.

בתשובה לתגובה חוזרים המבקשים ומחזקים את שטענו בבקשתם המקורית, ומוסיפים כי תגובת המשיב לא נתמכה בתצהיר, חרף שמכילה טענות עובדתיות ועל כן יש לדחותה. בנוסף מציינים כי הסכם הפשרה נחתם מחוסר ברירה בשל אילוץ, וזאת על מנת להימנע מהליכים משפטיים.

במקרה דנן, הואיל והראיות שצורפו לכתב התביעה די בהן כדי להוות ראשית ראיה לתביעה בסכום קצוב, בהתאם לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והואיל ומדובר בסכום קצוב, אני מורה על דחיית הבקשה למחיקת כותרת.

באשר לטענות לגופו של עניין, הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בנכונות טענות המבקש, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן, בית המשפט לא בודק את טיב ראיותיהם של הנתבעים בשלב זה, שכן אין למנוע מהם להעלות טענות, מטעמים של הוכחה בלבד.

אשר על כן, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות, ומאחר שטענות המבקשים עשויות להקנות להם הגנה לכאורה מפני התביעה, אני מורה על קבלת ההתנגדות.

נוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין רגיל.

תצהיר המבקשים ישמש ככתב הגנה בתיק.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.