ת"א 18907-10-13 גליקליך נ' מועצה אזורית תמר ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעות 2 ו- 4 לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.עניינה של התביעה, תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שאונו לה, לטענתה, עת נתקלה במכסה מוגבה של ביוב, אשר סביבו אבני שפה שבורות, מעדה ונפלה בעת שהותה בנופש בבית המלון "גולדן טוליפ" בים המלח, אשר מנוהל על ידי נתבעת 2 ומבוטח על ידי נתבעת 4. התובענה הוגשה אף כנגד הנתבעת 1, המועצה האזורית, אשר נטען, כי בשטחה מצוי מכסה הביוב האמור ובמבטחתה, נתבעת 3.

3.לטענת התובעת, בעקבות הנפילה נחבלה בראשה, צווארה, בפניה (לרבות בעיניה, אפה, מצחה ושיניה) ובברכה וכתפה הימנית.

4.התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 8.10.13.

5.הנתבעות מבקשות את סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתן, אומנם בכתב התביעה מצוין מועד האירוע הנטען כיום 8.10.06, כביכול 7 שנים בדיוק לפני מועד הגשת התביעה, אלא שעיון במסמכים הרפואיים הסמוכים לאחר האירוע, כפי שצורפו לבקשה ולכתב התביעה מעלה, כי האירוע אירע ביום 4.10.06 ומכאן, שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות) ולפיכך, יש לדחותה על הסף מחמת התיישנות.

6.טענתה של התובעת כנגד טענת ההתיישנות נסמכת על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע, כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

7.לטענת התובעת, התגלו לה במועד מאוחר לאירוע עובדות, אשר יש בהן כדי לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות; התובעת טוענת, כי רק במענה למכתב בא כוחה, אשר נשלח ביום 30.9.07, גילתה התובעת את יריבותיה המשפטיות כאשר גילתה, כי הנתבעת 2 היא אשר ניהלה והפעילה את בית המלון בו התארחה.

8.בנוסף, טוענת התובעת, כי רק ביום 18.10.06 עת הומצא לידיה דו"ח סיכום הנזק שנגרם לשיניה מאת רופא השיניים אשר טיפל בה בעקבות האירוע – היה באפשרותה לאמוד את הנזק שנגרם לה בשיניה ולשום אותו לצורך תביעתה. לטענתה, הנזק לשיניה התגלה באיחור וזאת, בשל החבלות שנגרמו לפניה בעקבות הנפילה והנפיחות שנגרמה בעטיים וגילוי מאוחר זה, יש בו להאריך את תקופת ההתיישנות.

9.בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.9.24 חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם.