ת"א 18879-09-11 המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נ' אל על נתיבי אוייר לישראל בע"מ

ביום 14.7.14 נעתרתי להסכמתם הדיונית של הצדדים על מתן פסק דין בתיק שבכותרת על סמך סיכומי הצדדים. ודוק, בהחלטה האמורה הדגשתי כי במצב שבו לא תתאפשר הכרעה בתובענה לגופה על סמך הסיכומים בלבד, ימשיך ההליך להתברר בבית המשפט בדרך הרגילה.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים נוכחתי כי אכן אין להכריע בתיק אך על סמך הסיכומים.

עניינה של התובענה דנא בתביעת שיבוב של המל"ל כלפי נתבעת 1, היא המזיקה. תביעת הנפגעת נחתמה בהליך פשרה, בין הנתבעת דכאן ומבטחתה, לבין הנפגעת (ת"א 10949/06). בין היתר, טענת המל"ל בהליך שלפניי היא כי הנתבעת מנועה ומושתקת מלטעון טענה הנוגדת את הסדר הפשרה שעליו חתמה בתיק הנפגעת.

למען הסדר יובאו תחילה עיקרי נוסח הסדר הפשרה הרלוונטיים לענייננו:

" 1. הצדדים מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד כי הגיעו לידי הסכם פשרה, מבלי להודות בחבות, או אחריות כלשהי כלפי התובעת ולפנים משורת הדין ולפיו:

א. לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעת כלפי הנתבעות בקשר עם האירוע נשוא התביעה, לרבות תביעות מיטיבים למיניהם, ישולם לתובעת ע"י הנתבעת מס' 1 באמצעות הראל חברה לביטוח בע"מ, סך של 132,233.75 (מאה שלושים ושניים אלף מאתיים שלושים ושלושה ₪+ 75 א"ג (להלן "סכום הפשרה"), וזאת מעבר לתשלומי המ.ל.ל".

למקרא הסדר הפשרה נראה כי, על פניו, הנתבעת ומבטחתה כימתו את שיעור נזקה הכולל של התובעת בסך של 132,233.75 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל ועל כן, לכאורה, יש רגליים לטענת המל"ל כי הנתבעת מושתקת מלהתכחש לכך שמסכום הפיצוי ששולם לנפגעת נוכו גמלאות המל"ל. על פניו, טענה זו מתיישבת עם הכרעת בית המשפט העליון ברע"א 8279/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים, 16.7.13).

ואולם, אף אם טענת השתק לעניין מישור הנזק תתקבל נגד הנתבעת, אין בכך על מנת לקבל טענת השתק במישור החבות היות שהסדר הפשרה בתיק הנפגעת ניתן מבלי להודות בחבות או אחריות כלשהי. במצב הדברים האמור הרי שעובר לדיון במישור הנזק על המל"ל לצלוח תחילה את משוכת החבות בדרך של שמיעת ראיות ואין הוא יוצא ידי חובתו על ידי הגשת סיכומים שבצידם ראיות חלקיות שהוגשו שלא בהסכמת הצד שמנגד.

במצב הדברים האמור הבקשה למתן פסק דין על בסיס הסיכומים נדחית והתיק שב להתנהל במתכונת רגילה. יובהר כי אך מחמת הסכמתם הדיונית של הצדדים אינני נדרשת לצו להוצאות.

באשר לטענת הנתבעת להתיישנות התביעה, דינה של זו להידחות. לגופם של דברים, כתב התביעה שפתח את התביעה דנן הוגש בטרם התיישנה עילת התביעה; תיקון כתב התביעה שלאחר מכן נעשה בהיתר ולאחר שמרוץ ההתיישנות נעצר עם פתיחת ההליך; מדיניות הפסיקה הייתה ונותרה להעדיף בירור ענייני ומהותי על פני דחייה על בסיס דופי דיוני. אוסיף כי אף את טענת הנתבעת לעניין היעדר סמכות עניינית אני דוחה, וזאת מטעמי התשובה שבכתבי טענותיו של התובע.