ת"א 18859-05-16

1.זוהי תביעה לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, בגין תאונה שארעה ביום 18.1.13 בסביבות השעה 13:00, עת נהגה התובעת 1 (להלן: "התובעת") ברכב, ובנה, התובע 2 (קטין) נסע עמה (להלן: "התובע").

הנתבעת הודתה בחבותה ביחס לתאונה, ולכן נותר לדון ולהכריע במחלוקת הנוגעת לשיעור הנכות הרפואית של התובעת, ונזקי התובעים.

2.הנכות הרפואית

בעניינה של התובעת מונה מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורתופדיה, פרופסור תום הלל. בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט כי בעת התאונה נחבלה התובעת בצווארה, במנגנון של צליפת שוט. המומחה העריך את נכותה של התובעת ביחס לצוואר בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 37 (5) א לתקנות המל"ל – הגבלה בעמוד השדרה הצווארי, כאשר מתוך אחוזי נכות אלה, ניכה המומחה מחצית על חשבון מצב קודם, כך שנכותה הצמיתה של התובעת בגין התאונה נשוא התביעה, נקבעה בשיעור של 2.5%.

כמו כן העריך המומחה את נכותה הזמנית של התובעת ביחס לתאונה בשיעור של 100% למשך 12 ימים שלאחר התאונה, ובהמשך, 30% למשך חודשיים.

3.התובעת חולקת על מסקנות המומחה וטוענת כי לא היה מקום לנכות מן הנכות שנקבעה, מחצית בגין עבר קודם.

ב"כ התובעת טען כי על פי תיקה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, עולה כי התובעת לא סבלה מכל בעיות בצוואר, ובוודאי שלא מבעיות שגורמות להגבלת תנועה. לטענתו, הממצא הרלוונטי היחיד המצוי בתיקה הרפואי של התובעת, מתייחס לרגישות שרירים בגב ורגישות שרירים בשכמות בלבד (נספחים 27 – 29 לתצהיר התובעת), שהם תוצאה של התלונה העיקרית מצד התובעת באותו מועד, שהתייחסה לגב התחתון, כאשר ממצא זה הינו משנת 2006. מאז ועד קרות התאונה אין כל אינדיקציה לתלונות מצד התובעת או ממצאים ביחס לעמוד השדרה הצווארי.

ב"כ התובעת מפנה לנג/46-01 (ארצי) מרגוליס נ' המל"ל (פסק דין מיום 21.2.93) לפיו על מנת לנכות מצב קודם, יש צורך במסמכים המעידים על ממצאים המקנים נכות על פי תקנות המל"ל עוד בטרם התאונה, משמע – קיומה של הגבלה בתנועה בעמוד השדרה הצווארי. הממצא היחיד ביחס לתובעת הינו כאמור משנת 2006, ומתייחס רגישות בשכמות, על בסיס מספר תלונות בודדות בלבד, ללא רצף טיפולי ובוודאי שאין עדות להגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. לכן, לא היה מקום בעניינה של התובעת לנכות מחצית משיעור נכותה, בגין מצב קודם.

ב"כ התובעת עמד על כך שלצורך קביעה שכזו לא היה צורך לזמן את המומחה לחקירה, שכן הדברים עולים מן התיעוד הרפואי המצוי בפני בית המשפט, אשר אין בו כל אינדיקציה להגבלה בתנועה, וממילא, משכך הם פני הדברים, אין מקום לנכות חלק מן הנכות בגין מצב קודם.