ת"א 18817-10-13 הלוי קשת ואח' נ' אלמלח ואח'

בקדם משפט מוסמך שופט, לפי תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ליתן פסק דין בתביעה אם מתברר כי לנתבע אין הגנה בפני התביעה. ברי כי הבחינה אם לנתבע הגנה אם לאו נעשית בשלב זה על פי העובדות הנטענות על ידי הנתבע. השאלה היא אם יש לנתבע הגנה, בהנחה שהעובדות הנטענות על ידיו יוכחו.

ביום 2.10.14 התקיימה ישיבת קדם משפט, וזאת לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. באותה ישיבה ביקשתי מהנתבעים התייחסות לשאלה אם יש להם הגנה בפני התביעה, בהנחה שהעובדות הנטענות על ידיהם יתבררו כנכונות. הנתבעים ביקשו שהות לבדוק את הדברים, ולכן הוריתי לצדדים להגיש התייחסות כתובה בעניין. שני הצדדים הגישו טיעוניהם.

מדובר בתביעה לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין. אין מחלוקת כי התובעים הינם בעלי זכות חכירה לדורות במגרש הידוע כחלקה 58 בגוש 11230 בנשר (להלן: "המקרקעין"). את זכויותיהם במקרקעין רכשו התובעים ביום 23.4.09. הזכויות רשומות על שם התובעים בפנקסי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). הנתבעים הינם שכניהם של התובעים. בבית הנתבעים שטח מגודר ומרוצף הפולש למקרקעי התובעים (להלן: "המרפסת").

הנתבעים, אם ובנה, טוענים בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית של נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), כי האם ובעלה רכשו את הדירה לפני כ-30 שנה, והיא רשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין חרף פטירת הבעל. הנתבע מתגורר ביחד עם האם. בעת הרכישה היה שטח המרפסת מגודר אך לא מרוצף. הריצוף והחומה המצויים כיום בשטח הוקמו על ידי נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") בסמוך לאחר רכישת הבית. לאחר שהתובעים הגישו תוכנית לבניה על המקרקעין, הגישו הנתבעים, ביום 13.1.13, התנגדות לתוכנית זו. אחת הסיבות להתנגדות היא העובדה שהתובעים תכננו חניה המרוחקת כשני מטרים בלבד מבית התובעים. לפני שנדונה ההתנגדות באו הנתבע ותובע מס' 1 (להלן: "התובע") בדברים, והגיעו להסכמה כי הנתבעים יסירו התנגדותם לבניה, והתובעים יסכימו להותיר בחזקתם חלק קטן מהמרפסת, ברוחב של מטר ובאורך של כתשעה מטרים. בעקבות זאת הסירו הנתבעים התנגדותם לבניה. בניגוד להסכמות, החתימו התובעים את הנתבע על הסכם כתוב כדלקמן:

"בתור מחווה לשכן אשר אלימלך הסכמתי נועם קשת לבנות את החומה בפינה הדרום מערבית כ-1מ' צפונה. הפינה הדרום מערבית הגובלת עם המדרגות של השכן אשר אלימלך.

המחווה תהיה תלויה בתיקון, שיעשה ע"י הארכיטקטית לאחר תחילת הבנייה בשטח.

המחווה היא ללא התחייבות, אלא מחווה של רצון טוב עבור הדייר אשר אלימלך.

אשר אלימלך החליט להסיר את התנגדותו בעקבות מחווה זה".

על ההסכם חתומים התובע והנתבע. הושאר מקום גם לחתימה של תובעת מס' 2, אך היא אינה חתומה על ההסכם.

לטענת הנתבע, הוסרה התנגדותם לבניה רק בעקבות התחייבות התובעים להותיר בידיהם חלק מהמרפסת, התחייבות שממנה חזרו התובעים לאחר שהנתבעים הסירו את התנגדותם, ובכך שינו מצבם לרעה.

הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים במרפסת כ-30 שנים מכוח הסכמת שכנים היסטורית.

בטיעון הכתוב שהגישו טוענים הנתבעים כי יש להם הגנה בפני התביעה. לטענתם הואיל וזכותם של התובעים במקרקעין אינה רשומה בפנקסי המקרקעין אלא בפנקסי הרשות, אין לתובעים זכות קניינית במקרקעין, אלא זכות אובליגטורית בלבד. לנתבעים זכות במקרקעין אשר הוענקה להם לפני עשרות שנים, היא זכות של זיקת הנאה לכל הפחות. אף שזיקת הנאה בהתאם לסעיף 5 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") אינה כוללת זכות להחזיק במקרקעין, הדבר אינו נכון לגבי הנתבעים, שקיבלו זכות שימוש וחזקה במרפסת. הנתבעים קיבלו הסכמת שכנים היסטורית להחזיק במרפסת ולהשתמש בה. לאחר מכן, בתחילת 2013, חתם התובע בעצמו על מסמך המאשר ומעגן מחדש את הסכמתו לקיומה של זיקת ההנאה. בהסתמך על ההתחייבות האמורה הסירו הנתבעים את התנגדותם לתוכנית הבניה, ובכך שינו מצבם לרעה. הנתבעים לא רשמו זכותם אף שיכלו לעשות כן. לנתבעים זכות אובליגטורית הנובעת מהסכמת השכנים ההיסטורית במשך עשרות שנים ו/או מהתחייבות התובעים בעל פה ובכתב המאשררת את זכותם הישנה של הנתבעים במרפסת, ומעניקה להם זכות בחלק משטח המרפסת.