ת"א 18789-02-12 קבוצת נווה צדק בע"מ נ' הלוי ואח'

 1.ערכאת-הבר"עות הנכבדה (כבוד השופטת עפרה צ'רניאק, רע"א 37780-01-16) מצאה, במתן-תוקף של פסק-דין ל"המלצתה הלכאורית", כך לשון-קביעתה מיום 10.2.2016, כי הַחְלָטתי מיום 21.12.2015, שלא לעכב את ביצועו של פסק-הדין, לא נומקה. אשוב אפוא ואנמק, ביֶתר-פירוט, מדוע אין מקום לעכב את הביצוע.

2.הבקשה לעיכוב-הביצוע הונחה לפניו של בית-משפט זה בתאריך 21.12.2015. לא הייתה זו בקשה לעיכוב ארעי עד להגשתו של ערעור, כי אם בקשה לעכב את הביצוע עד שיוכרע הערעור. זאת, מחשש כי עם ההכרעה בו שוב לא ניתן יהא להשיב את הגלגל אחור. בו-ביום דחיתי את הבקשה. כך קבעתי:

"פרקי הזמן נשקלו כל צורכם וגם באמור בבקשה זו אין לשנות מן ההחלטה שניתנה. ניתן לפנות בבקשה המתאימה לערכאת הערעור".

ערעור על פסק-הדין הוגש ביום 13.1.2016. בו ביום נתבקשה ערכאת-הערעור בידי המערערים לעכב את הביצוע. חוששני כי הנָּחָתה של בקשה זו, כמו מחדש, בפניה של ערכאת-הערעור נסמכה על טעות, שיצאה תחת ידי-שלי בסיפא להחלטה וממנה הבאתי זה עתה.

3.אמת, לבקשה שכזו לא יכׂלה ערכאת-הערעור להידרש. זאת, במצוותה של ההלכה הפסוקה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (פורסם באתר הרשות השופטת, 17.6.2015)). באותה פרשה קבע בית-המשפט העליון, לפי עמדתו של כבוד השופט נעם סולברג והערותיהם של כבוד השופטים צבי זילברטל ודר' יורם דנציגר, כי מעת שגמר בעל-דין בדעתו להקדים לערעורו בקשה כי הערכאה הדיונית תעכב את פסק-דינה, נסתם הגולֵל על כוחו להניח בקשה כזו בפניה של ערכאת-הערעור. במלים פשוטות: פנייתו לערכאה הדיונית חוסמת את המבקש מלהניח בקשה לעיכוב-ביצוע בפנֵיה של ערכאת-הערעור. הדרך להשיג, בכל זאת, על החלטתה של הערכאה הדיונית היא בבקשה להרשות עליה ערעור. זאת, על ההבדלים הברורים – דיונית ומהותית – שבין דיון בבקשה חדשה לבין בירורה של בקשת רשות לערער. ההלכה בענין הראל נסמכת על מערך של שיקולים, המקיף סוגיות של יעילות-דיונית; של נהירות ההליך ופשטותו; של הקצאה יעילה של משאבי-השפיטה; של מניעת ניצולם-לרעה ותזמונם-הרע של הליכים; של שוויון בין בעלי-הדין ושל תמרוצם בהתאם.

4.שאלה, ומענה-מה לה מצוי בהלכת הראל, היא מהם השיקולים שעל הערכאה הדיונית לשקול בדונה בבקשה לעיכוב-ביצוע. נראה כי בין שהערכאה הדיונית מצוידת טוב יותר או פחות מזו שלערעור בכלים לשקללם, השיקולים הם דומים, ככל הניתן, לאלה ששוקלת ערכאת-הערעור לפי סמכותה. "ככל הניתן", כתבתי, שכן אפשר כי הכרעתה של הערכאה הדיונית תקדים את הגשתו של ערעור ולא יהא, לפיכך, בכוחה להידרש לְמה, שהוא יסוד-מוסד בבחינתן של בקשות לעיכוב-ביצוע עד להכרעה בערעור, היינו, לסיכוייו של הערעור.

5.כלל הוא כי פסק-דין יבוצע עם שהוא ניתן. עם זאת, בנסיבות חריגות ניתן לעכב את ביצועו וזאת, בפרט, לשם בחינתו בערכאה שלערעור. עיכוב של ביצוע יישקל במיוחד בהתחשב בשני טעמים מצטברים – כי סיכוייו של ערעור הם טובים וכי מאזן-הנוחות מטה את הכף לעיכוב. מן הבחינה הראשונה עלולה הפקדתה של שאלת-העיכוב בידיה של הערכאה, שתחת ידיה יצא פסק-הדין, להידמות משוּנה. חזקה על הערכאה הדיונית כי נתנה היא את דעתה לכלל ההיבטים הנוגעים בדבר, ואם עשתה את מלאכתה נאמנה הרי שלכל הפחות לפי הערכתה ערעור לא יוכל לצלח. על כך אומר שתיים: ראשית, בה-במידה חזקה על בית-משפט, בכל ערכאה שהיא, כי עם שהוא מזהה טענה עובדתית או משפטית טובה, מן הסוג שניתן לפי דין להעלות בערעור, תהא דעתו נוחה להשתכנע אפילו אם לכתחילה סבר הוא אחרת. שנית, אותו "סיכון" לדחייתה של בקשה לעיכוב-ביצוע מטעמם של סיכויי-הערעור בידי הערכאה הדיונית, טבוע בהחלטתו של בעל-הדין לפנות דווקא לערכאה זו בבקשה האמורה. בכוחו של בעל-הדין להבטיח עצמו מפניו של סיכון זה פשוט בכך שיפנה לכתחילה אל ערכאת-הערעור (שם, אגב, עלול להתגלע "סיכון" אחר והוא במציאתם של סיכויי-הערעור, כבר בשלב מקדמי, לא טובים).

אשר למאזן-הנוחות, מחד גיסא עשויה הערכתו להיקשר גם בהערכתם של סיכויי-הערעור. מאידך גיסא, אפשר כי דווקא הערכאה הדיונית, שכבר מכירה את הפרשה לעומקה, מצוידת היטב בכוח להעריך מאזן זה שבין הצדדים לה.

6.אדרש, אפוא, לכל אחד מן המרכיבים בשאלת-העיכוב. יסוד-מוסד בעמדתם של הנתבעים בפרשה זו – עמדה שאותה דחיתי בפסק-דין וגם אותו סברתי למנומק – היה המקום לבכר, בקביעה כיצד יפורק שיתוף במקרקעין הנדונים, את הקשר המיוחד שלהם אל המקרקעין ואת כוחם להמשיך ולשמֵר החזקה ולוּ בחלקם. טענה עובדתית זו דחיתי, מכל וכול. מצאתי כי בהשוואה לתובעת, ובכלל, אין לנתבעים זיקה מיוחדת אל המקרקעין. די, אפוא, במנגנון כמו זה שנקבע בפסק-הדין ויבטיח, להשקפתי, כי תמורה מרבית עבור חלקם בבעלות באלה תופקד בידיהם. למסקנה זו מִשנה-תוקף בהתחשב באחוזי-השותפות הזעומים של הנתבעים בבעלות – פחות משני אחוזים יחד, אל מול תובעת שחלקה הוא של כ-98 אחוזים. דבר ממסקנה זו לא נשתנה מאז. על רקע זה, ולאחר שקראתי גם את כתב-הערעור סבורני, מנקודת-המבט המתחייבת ממי שלא יהין לדבֵּר בעיסתו, כי סיכוייו של הערעור אינם טובים.