ת"א 18788-03-10 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' נזרוב ואח'

תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום יתרה לסילוק בהלוואה.

רקע עובדתי 

1. הנתבעת ובן זוגה לשעבר, הנתבע 1, אשר ביום 7.10.2010 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, נטלו מהתובע (להלן: הבנק) הלוואה שמספרה 89663/718-2, וזאת ביום 2.12.1998, לצורך רכישת דירת מגורים ברח' יזרעאל בנצרת עילית, הידועה כגוש 17835, חלקה 33/10 (להלן: הדירה), כאשר הדירה שועבדה לטובת הבנק להבטחת החזר תשלומי ההלוואה.

    

2. בחודש אוגוסט 1999, כשמונה חודשים לאחר נטילת ההלוואה, הבנק הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין פיגורים בהלוואה שהחלו מחודש מאי 1999 (ת.א 20913/99). פסק הדין שניתן בתביעה זו הוגש, בחודש ינואר 2000, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 02-04257-00-8). במסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו הליכי הוצל"פ נגד הנתבעים, לרבות עיקול שבוצע בנוכחות הנתבעת.

    

3. בחודש דצמבר 2002 שוב הוגשה תביעת פיגורים כנגד הנתבעים (ת.א 21664/02) במסגרתה ניתן פסק דין לחובת הנתבעים ושוב נפתחו הליכים בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 02-09273-03-4).

    

   טענות הצדדים

4. לטענת הבנק, בחודש מאי 2003 נשלחו לנתבעים (להלן: הלווים) מכתבי התראה לפני פתיחת תיק מימוש, ובעקבות פניית הלווים לוועדה הבינמשרדית של משרד השיכון לפי חוק הלוואות לדיור לצורך הסדרת הפיגורים בהלוואה אושרה, בחודש יוני 2004, בקשת הלווים לפריסת חוב הפיגורים בהלוואה בתנאים המקוריים ובתנאי שישולם תשלום חודשי בסך של 2,200 ₪ למשך ארבעה חודשים. הלווים לא עמדו בתנאי ההחלטה. מכאן, הוגשה, בחודש אוקטובר 2004, בקשה למימוש המשכון הרשום על הדירה (תיק הוצל"פ מס' 02-31201-04-3) (להלן: תיק המימוש), וביום 1.2.2009 נמכרה הדירה על ידי כונסת הנכסים בתיק המימוש, באישור רשם ההוצל"פ, תמורת סך של 190,000 ₪ (להלן: סכום המכר).

    

5. עוד טען הבנק, כי סכום המכר לא כיסה את מלוא היתרה לסילוק בהלוואה. מכאן הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לחיוב הנתבעים בתשלום היתרה לסילוק. הבנק העמיד את היתרה לסילוק על סך 250,000 ₪ הגם שלטענתו הסכום המלא לסילוק, לאחר קיזוז סכום המכר, עולה על 400,000 ₪.