ת"א 18736-07-11 FOREST DIAMONDS INC נ' אמינוב

לפניי בקשה להתיר למבקש – באמצעות באת-כוחו – לעיין בתיק בית המשפט בהליך שבכותרת ("ובתיקים הנגזרים" – כלשון הבקשה). בבקשה נטען כי המבקש הוא בעל המניות והמנכ"ל של התובעת, וכי חרף זאת נמנעת ממנו, על-ידי באת-כוח התובעת (בִּתו), גישה לתיק. עורכת הדין טוטייב, שייצגה את התובעת בהליך זה, הגישה תגובה שבה היא מתנגדת לבקשה. אציין בפתח הדברים, כי מדובר בתיק שכבר ניתן בו פסק-דין (ולגבי התיקים הנוספים שנזכרו בבקשה אתייחס בסיום החלטתי-זו).

איני רואה להיכנס כאן לניסוח החריף שננקט – בעיקר בתגובה לבקשה – ולטענות שכלל אינן צריכות לנושא הבקשה. חשוב להבהיר: בקשה לעיון בתיקי בית משפט נבחנת על-פי הוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות). סעיף 3 לתקנות קובע את זכותו של בעל-דין לעיין בתיק שהוא צד לו (בכפוף לאיסור בדין), ואילו סעיף 4 קובע את זכותו של כל אדם לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין. תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות, המורה כי "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת".

יוצא, כי לצורך בחינת בקשת העיון אין כל צורך לקבוע מסמרות בשאלת הזכויות בחברה-התובעת, הסמכויות בה, היחסים האישיים בין הגורמים המעורבים וכל המחלוקות הקשורות. כאמור, הנחת המוצא היא כי כל אדם רשאי לבקש עיון בתיק בית המשפט – ומובן כי בסמכותו של השופט שהתיק נדון לפניו להיזקק לבקשה כזו (תקנה 4(ב) לתקנות). על-פי אמות המידה המותוות בתקנה 4 לתקנות (ראו ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005)), יש לבחון בשלב הראשון אם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. בענייננו, מדובר בתיק שהתנהל בדלתיים פתוחות, ואין בתגובה שהוגשה כדי להצביע על איסור כלשהו מן הדין לעיון המבוקש. במצב דברים זה, נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון, זאת לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (ראו בג"ץ 1447/03 פנים להתחדשות יהודית לישראל נ' שרת החינוך (1.11.2004)). לפיכך, בעל דין המתנגד לעיון נדרש לעמוד בנטל לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא אפוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)). "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). אמת, זכות העיון אינה זכות מוחלטת, ולעתים יש מקום להגביל אותה לאור אינטרסים נוגדים כגון ביטחון המדינה, הזכות לפרטיות של בעלי הדין, הגנה על סודות מסחריים ועוד כיוצא באלה. אולם בענייננו, לא מצאתי כל טיעון רלוונטי בעניין זה, והטענות המועלות בתגובה אינן מצביעות על טעם מבורר למנוע את העיון (כאשר ברור כי את המחלוקות המהותיות המשתקפות בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה יש לברר במסגרת המתאימה, ולא כאן).

אני רואה לשוב ולהדגיש, כי אין במתן רשות עיון בתיק בית המשפט משום הבעת עמדה כלשהי לגבי הזכויות והסמכויות בחברה-התובעת ולגבי האשמות כאלה ואחרות – ככל שישנן – בין הגורמים השונים (בהם עורכי-דין ובני משפחה). הנושא אינו נדרש לצורך החלטה בבקשה שלפניי, ומרכז הכובד הוא בכך שלא הוצג איסור בדין לעיון וכן לא הוצג טעם מבורר המצדיק לשלול את זכות העיון המוקנית לכל אדם.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א.ניתנת בזאת למבקש רשות עיון בתיק בית המשפט. העיון ייעשה לפי נהלי מזכירות בית המשפט. החלטתי זו תיכנס לתוקפה בעוד 14 ימים.

ב.לא ברור מקור הסעד המבוקש בסעיף 12(ב) לבקשה, ואיני רואה להיזקק לכך בגדרי ההליך שלפניי.

ג.בבקשה צוינו תיקים נוספים ("נגזרים"), אולם אין בידי ליתן הוראות כלשהן לגביהם. ברור, כי אין בסמכותי להורות על עיון בתיק של בית המשפט המחוזי, וכך גם לגבי תיקים אחרים שאינם בטיפולי. בידי המבקש להגיש כל בקשה לפי הדין במסגרת התיקים האחרים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ו, 01 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.