ת"א 18734-01-13 פ. נ' מרעשלי ואח'

הצדדים חלוקים באשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע בגין פגיעתו בתאונת דרכים שארעה ביום 13.7.08.

1. התובע, יליד 11.9.1935 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 13.7.08 בעת שרכב על אופניו ורכב, נהוג ע"י נתבעת 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2, פגע בו.

2. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בעיקר ברגלו הימנית והוא פונה לבית החולים שם אובחן כסובל משבר בשוק רגל ימין.

3. התובע נותח לקיבוע פנימי של השבר באמצעות מסמר תוך לשדי, והוא שוחרר לביתו לאחר 12 ימי אשפוז עם המלצות להליכה ללא דריכה על הרגל ובעזרת הליכון, כאשר לאחר מספר ימים נוספים הותקן לו מגף רגל מסוג air-cast.

4. בחודש 3/09, המועד האחרון לגביו יש תיעוד רפואי הקשור לפגיעה בתאונה, נמצא כי השבר התאחה בחיבור טוב אולם צויינה רגישות בצד חיצוני של השוק באיזור הכנסת המסמר וכן צוין שהתובע מתהלך בעזרת מקל.

5. מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' וולפין, קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% וזאת בגין הגבלה בתנועת כיפוף הברך אשר הוסברה על ידו כנובעת מקרבת הקצה העליון של המסמר (אשר טרם הוצא) לפיקת הברך אשר גרם לנזק קל לסחוס הפיקה המסביר את הרגישות והקרפטציות בעת הנעת הברך.

6. מומחה בית המשפט בתחום הפנימי, אשר מונה לבקשת הנתבעים, קבע כי בשל תחלואים שונים מהם סובל התובע ללא קשר לתאונה (סכרת לא מאוזנת, מחלת לב, מחלת ריאות חסימתית), המקנים לו נכות משוקללת בשיעור 58%, אך בעיקר בשל מחלת הסכרת בצירוף לתחלואים האחרים, קוצרה תוחלת חייו של התובע (כפי שהיתה בעת התאונה) בשליש (3-4 שנים).

לאור גילו של התובע כיום (79 ו-7 חודשים) הרי שתוחלת חייו, אלמלא תחלואיו, הינה לעוד כ-9 שנים (לא קיים נתון מדויק לחלקי שנים...), ולאור קביעת המומחה (אשר התיחס לשנת 2012 כשנת התאונה מתוך טעות כנראה) יש לנכות שליש מכך, ולהעמיד את תוחלת חייו, נכון להיום, על 6 שנים.

7. התובע טוען כי יש לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה מזו הרפואית שקבע פרופ' וולפין וזאת בשל העובדה כי הוא סובל מכאבים הנובעים מכך שהמסמר לא הוצא מרגלו, הגוברים בעת שינוי מזג אויר. לטענתו בשל כאבים אלו הוא מוגבל בביצוע על פעולות היומיום, מתקשה במטלות פיזיות פשוטות של הליכה ועליה וירידה במדרגות. כמו כן נטען כי עד לתאונה היה התובע פעיל ומאז ארעה הוא חדל מלעשות הליכות ספורטיביות ולרכב על אופניו.