ת"א 18645-03-14 מגאדלה נ' מוחסן(אסיר) ואח'

1.עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבע מס' 6 (להלן – בנק לאומי), למחיקת התביעה על הסף.

2.התובעת הגישה תביעה לקבלת סעד הצהרתי, ולפיו יוכרז כי היא הבעלים של מיטלטלין המצויים בדירת מגורים מסויימת, בה התגוררה ביחד עם הנתבע מס' 1, שהינו בעלה. יתר הנתבעים הם נושיו של הנתבע מס' 1. בכתב התביעה טענה התובעת, כי מדובר בנכסים שהובאו לדירה לקראת נישואיה עם הנתבע מס' 1, וכי הם שייכים לה על פי הדין השרעי. להשלמת התמונה נציין, כי בכתב התביעה נטען שהנתבע מס' 1 הסתבך בפלילים; כי בעקבות כך הוא מצוי מאחורי סורג ובריח; וכי הוא צבר חובות כספיים בהיקף גדול, דבר אשר גורם למעקלים שונים לפקוד את הדירה בכוונה לשים ידם על המיטלטלין נשוא התביעה.

3.בנק לאומי הוא אחד הנתבעים בהליך זה. בבקשה נשוא החלטה זו נטען על ידו, כי כנגד הנתבע מס' 1 התנהלו הליכי פשיטת רגל, במסגרתם נתן בית המשפט של פשיטת הרגל צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים. לטענת בנק לאומי, נוכח האמור אין מקום להמשיך בהליכים שבפניי, לאור האמור בסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"צ-1980 (להלן פקודת פשיטת הרגל), אשר קובע כדלקמן:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה, לא תהיה תרופה לנושה נגד חייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או בהליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

לטענת הבנק, מהות התביעה הנוכחית היא החרגת נכס מנכסי החייב, ומשכך חל עליה סעיף 20(א) הנ"ל לפקודת פשיטת הרגל.

4.דין הבקשה להידחות.

ראשית, ובפן הדיוני, סעיף 20(א) נועד למנוע פתיחה בהליכים נגד חייב, ואין חולק שהבנק אינו בגדר חייב לפי סעיף זה. ודוק; לא הנתבע מס' 1 ולא הנאמן במסגרת הליכי פשיטת הרגל ביקשו לעכב את ההליכים בפניי.

שנית, ובפן המהותי, מהות התביעה אינה החרגת נכס מנכסי החייב, והתובעת אינה בבחינת נושה במיטלטלין נשוא התביעה, לצורך סעיף 20(א) הנ"ל. תכלית הסעד המבוקש הוא להכריז על התובעת כבעלים של המיטלטלין. משמעות קבלת התביעה היא קביעה לפיה המיטלטלין כלל אינם שייכים לנתבע מס' 1, ואינם נמצאים במסת הנכסים שלו. עניינו של סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל הוא בנכסים השייכים לחייב. פשיטא, ביחס לנכס שאינו שייך לחייב, סעיף 20(א) (והרציונל מאחוריו) אינו חל. במילים אחרות, תנאי לתחולת סעיף 20(א) הוא בעלות החייב בנכס. סעיף זה אינו חל ביחס לנכס לגביו בעלות החייב שנויה במחלוקת, ואינו יכול למנוע מאדם לנהל הליך שמטרתו להוכיח שנכס מסויים שייך לו, ולא לחייב. לעניין זה יפים הדברים הבאים שנאמרו במסגרת ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי (פד"י נה(4) 730):

"השאלה אם נכס מסויים שייך לפושט הרגל אם לאו, אינה נכללת בתחום העניינים המועברים להכרעת הנאמן משאינה נוגעת ל"חובות בני תביעה" אשר לגביהם מעוכבים הליכים משפטיים כדי שהנאמן ידון ויכריע בהם במרוכז. סוגיה זו תידון, דרך כלל, במסגרת תביעה משפטית רגילה".

5.הפניית בנק לאומי לפסק הדין שניתן במסגרת ת"א 9006/07 פרנק נ' רם אינה ממין העניין. אותה פסק דין עסק במקרה בו היתה קביעה שיפוטית לפיה נכס מסויים נמנה על מסת הנכסים של החייב. לא כך במקרה שלנו, בו אין קביעה לפיה המיטלטלין נשוא התביעה שייכים לנתבע מס' 1, ונמנים על מסת הנכסים שלו.

6.סוף דבר, הבקשה נדחית.