ת"א 18627-04-11 גומעה נ' בית חולים מזרע

לאחר שהתקבלה תגובת הנתבעת לבקשה להארכת מועד להגשת תצהירים, מצאתי שלא להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית שהגיש התובע.

החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה ביום 18.11.13. באותה החלטה, הוריתי לתובע להגיש תצהירי עדיו בתוך 60 ימים.

רק ביום 4.12.14 לאחר חלוף שנה מאותה החלטה ופחות משבוע ימים לפני ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק, מגיש התובע את תצהיריו ובקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.

המשמעות היא כפי שאף עולה מתגובת הנתבעת שלא יעלה בידה להיערך לישיבת ההוכחות הקבועה בתיק, ואכן הצדדים אף פנו בבקשה לדחיית מועד דיון.

התנהלות התובע אינה מקובלת ואיני מוצאת כל הצדקה לקביעת ישיבת הוכחות נוספת בתיק רק בשל מחדל התובע להגיש ראיותיו ותצהיריו במועד.

מאחורי קביעה של לוחות זמנים נמצאים שיקולים מערכתיים של ניצול הזמן השיפוטי באופן מיטבי כלפי כלל המדיינים וכן האינטרס שתיקים יחלו ויסתיימו בתוך פרק זמן סביר. אי עמידה במועדים שקובע בית משפט, גורמת להתארכות בלתי סבירה של הזמן שחולף מעת פתיחת ההליך ועד סיומו ובכך נפגע האמון במערכת כולה ובמידת היעילות שלה להעניק סעד למתדיינים בתוך פרק זמן סביר.

בשים לב ליומנו העמוס של בית משפט ולזמן הרב שממתינים מתדיינים ליומם בבית משפט, איני מוצאת כל הצדקה לשריין לתיק זה מועד הוכחות נוסף רק בשל מחדלו של התובע לפעול על פי החלטת בית משפט ולהגיש תצהירי עדיו במועד.

בנסיבות אלו, הבקשה להארכת מועד להגשת תצהירים נדחית.

משלא הגיש התובע ראיותיו במועד שקבעתי, הנפקות היא שלא יעלה בידיו להוכיח את תביעתו.