ת"א 18613-12-11 יעקבניה נ' ישראל ואח'

לפני בקשה מטעם התובעת לדחות מועד עיון בחומר חקירה המצוי ברשותה עד לאחר הגשת ראיות הנתבעים.

העובדות וטענות הצדדים

1. המדובר בתביעת נזקי גוף שהגישה התובעת בגין תאונה מיום 1/9/05, בה נפגעה, לטענתה, במכון הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת"), בו התאמנה. בכתב תביעתה העלתה התובעת טענות רבות בדבר התנהלות רשלנית של הנתבעת-1, והמדריך בחוג שבינתיים הלך לעולמו.

2. כבר כאן יוער, כי בכתב תביעתה המקורי, טענה התובעת למועד שגוי של התאונה – 9/1/05 - דבר שהוביל לכך שכתב ההגנה התמקד בטענה שפגיעתה של התובעת ארעה 9 חודשים לאחר ממועד התאונה הנטען, בנסיבות אחרות מאלה להן טוענת התובעת. כן נטען בכתב ההגנה, לשיהוי בהגשת התביעה שהוגשה ביום 11/12/11 על סף ההתיישנות ולנזק ראייתי כבד.

   בנוגע לנסיבות הארוע, הכחישו הנתבעים את טענות התובעת, לרבות את עצם קרות אירוע התאונה, הפנו לטענותיהם במבוא כתב ההגנה, שם נטען בין היתר לפטירתו של המדריך, לשיהוי ולנזק ראייתי, ודרשו, כי התובעת תפרט בתצהיר את הנסיבות המלאות והמדויקות של התאונה לרבות שמות העדים ופרטיהם אשר השתתפו באימון ואשר היו עדי ראיה לאירוע הנטען. כן הוסיפו הנתבעים, כי ככל שנפגעה התובעת כטענתה, הרי שמדובר בחלק מסיכונים הכרוכים בספורט מסוג זה.

3. בתאריך 22/7/13, תקנה התובעת את תאריך האירוע בכתב תביעתה המתוקן, כאשר מטעם הנתבעים לא הוגש כתב הגנה מתוקן ומשכך נותרה גרסת הנתבעים בגדר הכחשה כללית של קרות האירוע, לרבות טענות כלליות בדבר הסתכנות מרצון בפעילות ספורטיבית אשר מעצם טיבה וטבעה כרוכה בסיכון של פגיעה.

4. בתצהיר עדות ראשית של התובעת, חזרה התובעת ופרטה את נסיבות התאונה וטענותיה נגד התנהלות הנתבעת ובד בבד עם תצהיריה, הגישה בקשה זו בה טענה, כי בכוונתה להוכיח את תביעתה באמצעות מכלול הראיות שהוגשו עד כה לתיק בית המשפט וכן באמצעות חומר חקירה שהיא מבקשת לדחות את העיון בו. בבקשתה מתייחסת התובעת להלכה בעניין ובין היתר מפרטת, כי דחיית הגילוי המסמכים עשוי להיות מוצדק במיוחד במקרים בהם קיים חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים שלא בתום לב וכל תכליתן שיבוש הליכי משפט והתאמת גרסאות בעל דין (סעיף 4 לבקשה).

   לטענת התובעת, יש לדחות את הגילוי והעיון שכן יש בראיה כדי לשפוך אור על המחלוקת העובדתית לסייע לבית המשפט לעשות משפט צדק ולאפשר גילוי מלא ומדוייק של האמת המשפטית, כאשר חשיפת הראיה בשלב זה עלולה לרוקן אותה מתוכנה, תסייע למשיבה לשבש את ראיותיה של המבקשת, תקשה על גילוי האמת ותפגע קשות ביכולתה של המבקשת לנהל תביעתה ולהוכיח טענותיה.

5. לדברים אלה, השיבו הנתבעות, כי בקשתה של התובעת הינה למעשה בקשה להיפוך סדר הראיות, והפנו להלכה על פיה, גם אם יש מקום להותיר אפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע, ראוי להותיר זאת למקרים חריגים ביותר, כאשר הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב רובן של התביעות ואינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל.

6. הצדדים חזרו על טענותיהם בעל פה בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתיק, במהלכה מסר ב"כ המבקשת לעיון בית המשפט את דו"ח החקירה וטען, כי בעצם מסירת הדו"ח לבית המשפט מנוטרלת הטענה של היפוך בסדר הראיות, וכי מקרה זה עומד בחריג שקבעה הפסיקה, שכן הנתבעות לא נתנו שום גרסה לאורך כל הדרך והכחישו הכחשה גורפת את עצם קרות הארוע.

   הנתבעות חזרו על טענותיהן שיש בכך משום היפוך סדר הראיות, שכן מסירת הראיה לבית המשפט, אינה מהווה הגשתה ובטח שלא חשיפתה בפני הנתבעות, שאמורות להגיב לראיות תובע ולא להיפך. עוד עמדו הנתבעות על כך שהתובעת מתנגדת לחשוף ולו פרטים אלמנטריים לגבי הראיה, וככל שיש כוונה לזמן עדים בלא תצהיר, הרי שהנתבעות אמורות להגיש ראיותיהן רק לאחר שמיעת ראיות התובעת.