ח.א. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח'

כללי

תביעה על רשלנות רפואית שעיקרה הפרת חובות הסבר ומעקב. במרכז התביעה נגע טרום סרטני בשפתו של התובע שלא טופל במועד גילויו (להלן – "הנגע").

התובע חבר בקופת חולים נתבעת 2 (להלן – "הקופה"). בביופסיה שנטל רופא הקופה משפתו של התובע נמצא גידול סרטני. הוא הפנה את התובע לנתבעת 1 (להלן – "הדסה") לביצוע כריתה. בהדסה נטלו ביופסיות נוספות ובאחת מהן נמצא נגע שחייב כריתה. לאחר קבלת התשובה ביקר התובע בהדסה פעם נוספת. לגרסתו אמר לו הרופא ש"הכל בסדר" ואינו זקוק לטיפול ואילו לטענת הדסה הוזמן לקבוע תור לניתוח. התובע לא חזר להדסה או לרופא בקופה. כעבור שנתיים התגלה בשפה סרטן שחייב כריתה נרחבת, ניתוחים וטיפולים מורכבים וקשים והותיר את התובע עם נכות.

העובדות בהרחבה

1. התובע יליד 1954. ב – 8/3/01 פנה לד"ר זיידבאום, רופא עור בקופה, עם פצע בשפה התחתונה. הרופא רשם שטופל כעשר שנים קודם לכן בהדסה ומאז סובל מנגעים בשפתיים. מאחר שחשד כי מדובר בסרטן תאי קשקש – SCC, הפנה אותו לביופסיה אצל כירורג פלסטי. ב – 16/3/01 נטל הכירורג ד"ר ירדני, ביופסיה מהפצע ושלח למעבדה. בבדיקה נמצא SCC שמגיע לשולי הרקמה. ב – 6/4/01 הגיע התובע לד"ר ירדני לשם קבלת התשובה. הרופא מסר לו מכתב הפנייה לכירורגיה פלסטית בהדסה. למכתב שבראשו צוין "בהקדם", צורפה תשובת המעבדה, נאמר בו שמדובר ב – SCC והתובע מופנה לכריתה מלאה ושחזור (להלן – "ההפניה").

2. ב – 19/4/01 נבדק התובע ע"י ד"ר עד-אל במרפאת חוץ בהדסה. בגיליון המרפאה נרשם "בביופסיה מפצע קטן בשפה SCC". הוא הורה לבצע "ביופסיה סריאלית לאורך כל השפה ולאחר מכן תכנון כריתה" (להלן – "הביקור הראשון"). ב – 22/4/01 בוצעה הביופסיה ע"י ד"ר איצקסון שנטל 4 דגימות (להלן – "הביקור השני"). על פי תשובת המעבדה מ – 25/4/01, נמצאו 3 דגימות שפירות ואילו ברביעית נמצא נגע טרום סרטני. התובע הגיע למרפאה לאחר קבלת התשובה ופגש ברופא שלישי (להלן – "הביקור האחרון"). תוכן השיחה שנוי כאמור במחלוקת אך מוסכם שלאחר הביקור האחרון לא פנה התובע לרופאים בהדסה או בקופה, לא ביצע טיפול כלשהו ולא היה במעקב.

3. חלפו שנתיים ובמאי 2003 פנה התובע לקופה עם פצע גדול בשפה. בביופסיות נמצא סרטן SCC במקומות שונים בשפה, כולל באזורים בהם נטלו בהדסה דגימות שפירות. ב – 3/7/03 אושפז התובע ל – 26 יום בבית חולים שערי צדק. במהלך האשפוז נותח לכריתת חלק מרכזי בשפה ולשחזור וכן לכריתת קשריות לימפה בצוואר. הוא שוחרר כששפתיו תפורות זו לזו וניזון דרך קשית. מאחר שהתפרים הניתוחיים נפערו, נאלץ להתאשפז ב – 5/8/03 ל – 9 ימים במהלכם עבר תפירה חוזרת. לאור התכווצות הפה וקושי לפעור אותו, נזקק לשחזור נוסף, הפעם באמצעות מתלה שניטל משפתו העליונה. השחזור החל ב – 5/5/04 ונמשך באשפוז בין 23/5/04 ל – 2/6/04. לאור התמשכות תלונותיו, הוצע לו ב – 2006 לעבור ניתוח שחזור נוסף להארכת השפה התחתונה.

4. ב – 3/5/05 נקבעה לתובע נכות כללית זמנית במוסד לביטוח לאומי: נכות פלסטית בשיעור 50% בשל צלקת הגורמת לשינוי צורת הפנים ולדחייה ונכות נפשית בשיעור 20% בשל תגובה דיכאונית. החל מ – 1/4/06 נקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור 65%, הנכות הזמנית הפכה לצמיתה ולפי עדות התובע משתלמת לו קצבה חודשית בין 1,300 ₪ ל – 1,400 ₪.

המחלוקות

5. המחלוקות המרכזיות צרות ונטועות במישור העובדתי – מה אמר ד"ר ירדני לתובע כאשר הפנה אותו להדסה. האם אמר שהוא מפנה אותו לצורך כריתת פצע או לצורך כריתת הגידול הסרטני שהתגלה בבדיקת המעבדה; מה אמרו רופאי הדסה לתובע. האם אמרו לו שיחליטו על טיפול לאחר התשובות מהביופסיות או שעליו לעבור ניתוח כריתה בכל מקרה. האם בביקור האחרון אמר לו הרופא ש"הכל בסדר" ואינו צריך טיפול כלשהו או שהוא מוזמן לקבוע תור לניתוח.

6. חובת מעקב של הקופה - ככל שייקבע שקיבל הסבר מתאים מד"ר ירדני, טוען התובע שהרופא ידע על אי ביצוע הכריתה בהדסה, כאשר אישר התחייבות של הקופה כלפי הדסה לצורך ביצוע הביופסיות. היה עליו לדרוש לקבל את תוצאות הביופסיות ולוודא שהניתוח אכן בוצע.