ת"א 18560-03-12 זיאדאת ואח' נ' נפגעי תאונות דרכים

א. מבוא

1. המנוח נג'אח אחמד זידאת ז"ל, נפטר ביום 21.5.10, לאחר שנפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.5.10. תביעה זו הינה תביעת יורשיו והתלויים בו; אשתו עליה זידאת וארבעת ילדיו, שנותרו יתומים מאב כנגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. אין חולק על כך כי התאונה בה נפגע המנוח הייתה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, (להלן: "החוק").

ב. המחלוקת:

2. גדריה של המחלוקת בין בעלי הדין נוגעים לשיעור השתכרותו של המנוח ערב התאונה משכר עבודה, וכן כושר השתכרותו הכולל, אשר לטענת התובעים, כלל גם השתכרות מעבודות פרטיות שביצע. כן חלוקים בעלי הדין באשר לתרומתה של האלמנה – התובעת מספר 2 ושתכונה להלן: "התובעת" – אשר, לטענת הנתבעת, יש לצרפה לשיעור ההכנסה הכולל של המשפחה. מחלוקות נוספות נוגעות לדרך חישובי ההפסדים, על סעיפיהם השונים. בכל אלה, אדון בנפרד בבואי לדון בראשי הנזק השונים.

ג. הערת פתיחה:

3. בטרם אמשיך בדיון בפסק דיני זה, אעיר כי ההליכים בתיק זה נמשכו פרק זמן ממושך ביותר שלא לצורך. הגורמים להתמשכות הליכים אלה, נבעו מעמדתה של הנתבעת, אשר עמדה תחילה על כך כי לרכב המעורב בתאונה הוצאה פוליסת ביטוח, המכסה את התאונה בהתאם לחוק. טענה זו נזנחה, רק לאחר שנקבע דיון לשמיעת ראיות בסוגייה זו. זאת, נוכח רצונה של הנתבעת להשית את החבות בתיק על חברת הביטוח, אשר ביטחה בעבר את הרכב, בטרם נמכר לנהגו. נושא אחר, אשר הביא להתארכות ההליכים שלא לצורך, נעוץ היה במחלוקת הנוגעת לסוגיית השתכרותה של התובעת. אשר נפלטה ממעגל העבודה עם נישואיה למנוח, ואשר החלה לעבוד לאחר פטירתו, תוך שהיא משתכרת סכומים זעומים. באי כוח הנתבעת חפצו להוכיח כי הצהרותיה לעניין זה לא היו נכונות, ועמדו על קוצו של יוד בעניין זה, כולל הבאת מעבידיה לעדות. בסופו של יום, סבורני כי לא היה צורך כלל בהבאת מעסיקים אלה, או בהבאת ראיות כלשהן הנוגעות לשיעור השתכרותה של התובעת, כפי שנראה בהמשך.