ת"א 18534-04-15

המבקשת פנתה לביהמ"ש בבקשה לצו עשה קבוע וצו עשה זמני.

הצו התייחס לכך כי היא מבקשת את הסדרת החוב וחיבור חוקי לחב' החשמל.

בדיון שנערך בצו הזמני לאחר שהמשיבה השיבה תשובה לצו, ציינה כי המבקשת למעשה "גונבת" חשמל וכי מדובר במקרה קשה מאוד שבוודאי לא צריך לזכות בסעד זמני שהינו סעד מן היושר, הגענו להסדר חלקי שבמהלכו סוכם כי יותקן מתקן לצורך אספקת חשמל עפ"י טעינה בכסף שהמבקשת רוכשת כאשר חצי מן הסכום ישולם ע"ח החוב וחלק ישולם לצריכה שוטפת.

אפשרתי למבקשת לפנות למשיבה על מנת להציג את כל טענותיה, בין השאר, ביחס לזכאותה לקבל לטענתה הנחה בשיעור 80% בחשמל והאצתי בצדדים להגיע להסדר המתייחס לגובה החוב אשר היה שנוי במחלוקת.

על מנת לחסוך בהוצאות, ציינתי כי המשיבה לא צריכה להגיב לצו עשה הקבוע והסתפקתי בתגובה לצו העשה הזמני.

המבקשת מאז פנתה לביהמ"ש מס' פעמים והחלטותיי בעניין דיברו בעד עצמן.

היום היא פנתה פעם נוספת ובקשה דיון דחוף לפני הפגרה שעניינו "הסדר תשלום החשמל".

צו העשה שמבוקש בתביעתה של המבקשת מורכב משני חלקים, האחד – הינו הסעד הדחוף הזמני שהוא היה החיבור לחשמל ולמעשה, למרות העובדה שהתברר שהמבקשת באה לביהמ"ש בידיים לא נקיות שכן, גם היא ציינה בבקשתה שהיא נאלצת להתחבר חיבור פיראטי לחשמל והיא רוצה להסדיר העניין בצורה חוקית, הרי עשינו הסדר שלפיו היא תוכל לקנות כסף בחשמל עפ"י הטענה.

החלק השני היה הנושא של הסדר תשלום החשמל שלטעמי הוא אינו דחוף כמו החלק השני ובו לא הצליחו הצדדים כנראה להגיע הסדר.