ת"א 18499-11-09 ואח' אחיעז נ' רוזמן ואח'

הנתבעים 3,4,5,7 ו-8 (להלן: "קבוצת לידר") הגישו "תגובה מטעם קבוצת לידר ל'הודעה' מטעם התובעים", במסגרתה הם חזרו על בקשה לסילוק על הסף של התביעה. הבקשה המקורית הוגשה על ידי קבוצת לידר ביום 31.10.2010. הם חזרו על הבקשה לאור הודעת התובעים לפיה הם עומדים על המשך ההליכים נגד נתבעים 1 , 3, ו-9 ("רוזמן" "למקין" ו- AIG" בהתאמה).

קבוצת לידר הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון בו נקבע כי המצגת שהוצגה בפני המשקיעים אינה מהווה מצג שווא (ס' 33 לפסק הדין בע"א 3823/13, להלן: "ערעור יניב").

לטענתה של קבוצת לידר, אין באף אחת מהתביעות שהדיון בהן אוחד טענה כאילו למקין או רוזמן הציגו באופן אישי מצגי שווא ספציפיים בפני מי מהתובעים, וכי אלמלא מצגים אלה (שלגישת קבוצת לידר לא היו, לא נבראו ולא נטענו), לא היו התובעים מתקשרים בהסכמי השותפות.

התובעים הגיבו לבקשה. הם הפנו את בית המשפט לאותם מקומות בכתב התביעה המתוקן בהם נטענו על ידיהם טענות הנוגעות למצגי השווא שהוצגו לתובעים. ביחס ללמקין נטען כי הוא ידע אודות הרפורמה בחקיקת המשנה בנוגע למשכנתאות בלטביה, אשר הקשיחה את התנאים לקבלתן, והדבר לא מנע ממנו לגייס את ההלוואה מהתובעים בינואר 2008, זמן רב לאחר שהחוקים נחקקו וקבלו תוקף, וחרף ידיעתו אודות הקשחת התנאים לקבלת משכנתא, וביודעו כי הפרויקט נעצר ואין מכירת דירות לקונים (ר' ס' 67 לכתב התביעה המתוקן). כן הפנו התובעים לס' 72 לכתב התביעה המתוקן.

באשר לטענה הנוגעת לפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור יניב, נטען כי פסק הדין מתייחס למצגת אחרת ולגיוס כספים אחר – כאשר בערעור יניב נדון גיוס הכספים של יוני 2007, בעוד שהתביעה דנן עוסקת בגיוס כספים מינואר 2008, חצי שנה לאחר שהפרויקט שבק חיים לכל חי והמכירות בו נעצרו לחלוטין.

באשר לרוזמן, נטען כי הוא היה נושא משרה בנתבעת 6, וככזה תפקידו היה לבדור את המצגים של הנתבעת 6. כן נטען שהוא היה שותף אקטיבי באופן אישי למצגי השווא של למקין כאשר גם בהקשר זה חזרו התובעים וציינו כי פסק דינו של בית המשפט העליון אינו עוסק בתקופה נושא המצגים שנטענים בתביעה דנן. יוער כי בהתייחס לרוזמן, לא הפנו התובעים את בית המשפט לסעיפים ספציפיים בכתב התביעה.

אחריותה של AIG כך נטען, נובעת מהיותה המבטחת של למקין.

לקבוצת לידר ניתנה הזדמנות להשיב לטענות התובעים בתגובתם. היא לא עשתה כן – חרף העובדה שניתנו בהקשר זה שתי החלטות שונות (ביום 15.6.16 וביום 4.7.16). לכן, יש לראותה כמי שזנחה את טענותיה. על כל פנים, מטענות התובעים שלא נענו ולא נסתרו על ידי קבוצת לידר, עולה כי כתב התביעה מגלה עילה כלפי הנתבעים נושא הבקשה – קרי חברי "קבוצת לידר" ולכן בשלב זה אינני סבורה כי יש להיעתר לבקשה לסילוק על הסף.

הבקשה נדחית.