ת"א 18483-04-11

ההליך שלפני וגדרי המחלוקת

1. לפני תביעה שתחילתה תביעה לביצוע שטר שנמשך על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") ובערבות הנתבע מס' 1 (להלן: "קרש").

    

2. הרקע למסירת השטר הוא הסכמי חכירת רכב שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת כאשר קרש היה ערב להתחייבויות הנתבעת על פי ההסכם. במועדים הרלוונטיים היה קרש מנהל ובעל מניות יחיד בנתבעת.

    

3. השטר שהוגש הינו שטר חוב. השטר אינו נוקב בסכום יחד עם זאת צוין כי הוא מוגבל לתקרה של 36 כפול 3,408 ₪ (שהם 122,688 ₪) ועל פי הבקשה לביצוע הוא הוגש על חלק מסכום זה כאשר לבקשה צורף תחשיב בו פורט כיצד הגיעו לסכום הנתבע על פי השטר. השטר הוגש לביצוע על רקע טענת התובעת לפיה הנתבעים הפרו את הסכמי השכירות כפי שיפורט בהמשך.

    

4. לאחר שהוגשה התנגדות, שמנתה שלל טענות, על ידי הנתבעים ניתנה החלטה ביום 4.8.2014 של כבוד הרשם צ'יזיק (כתוארו אז) לפיה:

    

   "לאור כל אלו, סבורני כי מוצדק ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, ואולם בעילה אחת בלבד – והיא השאלה האם ההסכם הופר על ידי הנתבעים (שאז חבים הם בפיצוי בשל הפרת הסכם ויתר הרכיבים על פי תחשיב התובעת) אם לאו."

    

5. ביום 19.11.2014 נשמעו עדויות הצדדים כאשר מטעם הנתבע (שפתח בהבאת הראיות) העיד הנתבע ומטעם התובעת העידה גב' ימית כרמל.