ת"א 18462-06-14 ריאו נתניה ביחר לגלידה וממתקים בעמ נ' נורוק

לפניי תביעה שטרית לביצוע שטר חוב בסך 100,000 ₪, אשר נועד להבטיח פירעון חובות של הנתבע לתובעת בגין אספקת סחורה.

התובעת היא חברה המייצרת גלידות ושלגונים. אין מחלוקת כי הנתבע היה נהג בקו חלוקה של מוצרי התובעת, קו שבעליו היה מר ברוך מרזייב. לטענת התובעת, חתם הנתבע על שטר חוב להבטחת מסגרת האשראי שניתנה לו, ומשנותר חוב בהיקף של למעלה מ-200,000 ₪, עותרת היא לממש את שטר החוב.

מלכתחילה העלה הנתבע שתי טענות הגנה עיקריות: האחת – טענה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בינו ובין התובעת, המצדיקים ניהול ההליך בבית הדין לעבודה; האחרת – טענה שלפיה לא חתם כלל על שטר החוב, וכי חתימתו זויפה. ניתנה רשות להתגונן בטענת הזיוף בלבד, ובה אתמקד להלן.

כידוע, קיומה של חבות שטרית מותנה בחתימה. סעיף 22 (א) לפקודת השטרות קובע כי:

"אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה".

ואילו סעיף 23 (א) לפקודה קובע כי:

"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף את פרעונו של כל צד שבו..."

הנטל להוכיח את תקינותה של החתימה מוטל על כתפי התובע, וזאת כחריג לנטל ההוכחה הרגיל בדיני שטרות.

להוכחת חתימתו של הנתבע הביאה התובעת שלוש ראיות עיקריות:

• עדותו של מנהל התובעת, מר שלום רייטר;