נימרי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 79,458 ₪ שהגישה התובעת, כנגד חברת הביטוח הראל (להלן: "הנתבעת") וכנגד קרנות השוטרים בישראל בע"מ (להלן: "קרנות השוטרים").

התובעת היא אלמנתו של המנוח ג'ורג' נימרי ז"ל אשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח חיים קבוצתי לחברי קרנות השוטרים (פוליסה מס' ********). קרנות השוטרים הינה בעלת הפוליסה והתובעת הינה מוטבת ע"פ הפוליסה.

המנוח נפטר ביום 8.1.17 ולטענת התובעת, סכום הביטוח לו הייתה זכאית כמוטבת ע"פ הפוליסה עמד ע"ס 100,000 ₪, בעוד שהנתבעת הסכימה לשלם סך של 50,000 ₪ בלבד.

התובעת עתרה לחיוב הנתבעות בהפרש סכום הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ואף ריבית מיוחדת וכן פיצוי נוסף בסך 20,000 ש"ח בגין הפרת חוזה, או הפרת חובת תום הלב, או הפרת חובה חקוקה.

2.הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות שכן הפוליסה עליה הסתמכה התובעת הסתיימה לטענתה ב8/16 ובעת פטירת המנוח כבר חלה פוליסה חדשה במסגרתה עמד סכום הביטוח על 50,000 ₪ בלבד. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי המנוח קיבל את תנאי הפוליסה החדשה ביחד עם טופס עדכון מוטבים עליו חתם. הנתבעת טענה כי סכום הביטוח ע"פ הפוליסה שחלה בעת פטירת המנוח שולם לתובעת בהזדמנות הראשונה ועם קבלת דרישת התשלום.

גם קרנות השוטרים הצטרפה לעמדת הנתבעת וטענה כי התובעת הסתמכה בתביעתה על דו"ח שנתי למבוטח שהיה נכון לשנת 2015 ואולם בהתאם לפוליסה חדשה אשר נחתמה ביום 9.1.17 ואשר תוקפה נקבע החל מיום 1.9.16, סכום הביטוח לעמית בגילו של המנוח הועמד ע"ס של 50,000 ₪ בלבד ולא 100,000 ₪ כפי שנקבע בפוליסה הקודמת.

מטעם התובעת העידו התובעת ובנה. מטעם הנתבעת העיד מר ליאור המאירי-מנהל צוות ביטוח חיים אצל הנתבעת (להלן: "המאירי"). מטעם קרנות השוטרים העידה גב' תמי אלקובי –ממונה על ביטוח חיים בקרנות השוטרים (להלן:"אלקובי") ומר דורון רבינוביץ (להלן:"רבינוביץ") מטעם חברת ההפצה באמצעותה שלחה קרנות השוטרים למנוח מכתב בסוף שנת 2016.

דיון

3.לאחר שעיינתי במסמכים המונחים בפני ושקלתי את טענות הצדדים ועדויותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל ,אם כי התובעת אינה זכאית לריבית מיוחדת, או לפיצוי נוסף מעבר להפרש סכום הביטוח לו הייתה זכאית ואשר לא שולם לה במלואו.

למרות שהנתבעות הוכיחו ברמה הנדרשת כי במכתב שקיבל המנוח בסוף שנת 2016,היה בנוסף לכתב מינוי מוטבים, גם דף פרטי ביטוח (ובעניין זה לא נסתרה עדות רבינוביץ ועדות אלקובי), עדיין, אין בכך להביא לקבלת טענת הנתבעות כאילו בעת פטירת המנוח חלה עליו הפוליסה החדשה שנחתמה רק יום לאחר מותו.

בעניין זה אבהיר כי משאין חולק שכתב מינוי המוטבים התקבל אצל המנוח ומשלא נסתרו העדויות כי במעטפה שנשלחה למנוח ובה היה כתב מינוי מוטבים, היה גם דף פרטי ביטוח ,הרי הנתבעות הוכיחו ברמת הסבירות הנדרשת בדין האזרחי ,כי המנוח קיבל גם את דף פרטי הביטוח ואין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה, כאילו די בטענתה כי לא קיבלה את פרטי הביטוח והנתבעות לא הוכיחו מסירה בפועל .

אכן הנתבעות לא הציגו נתונים מדויקים בדבר מספר העמיתים (וכל שצוין בעניין זה היה שמספר העמיתים הוא "עגול" וכ-,37,000) ובנסיבות בהן המעטפה נשלחה בדואר רגיל לא ניתן לקבוע שכל העמיתים קיבלו את המעטפות.יחד עם זאת,אין בכך רלוונטיות לענייננו שכן התובעת הודתה כי הם כן קיבלו את המעטפה.משהתובעת הודתה שקיבלו את טופס מינוי המוטבים, ומששוכנעתי, בהתאם לעדויות, כי למעטפות הוכנסו שני המסמכים,לא סביר שבמעטפה שקיבל המנוח דווקא, היה רק דף פרטי המוטבים. בהערת אגב אציין אף כי בעניין פוליסות ביטוח קבוצתיות, המלומד אליאס בספרו מפנה לכך שאין כלל חובה לשלוח בדואר רשום דווקא את הפוליסה (שם, בעמ' 157).

בכל מקרה,משאין מחלוקת שכתב מינוי מוטבים התקבל אצל המנוח,מסתברת יותר (ברמה הנדרשת בדין האזרחי),האפשרות שגם דף פרטי הביטוח שנשלח במצורף לטופס זה ובאותה מעטפה,הומצא לו,אם כי יתכן שהתובעת לא שמה לב לדף זה.

4.יחד עם זאת, במועד שליחת וקבלת המכתב הנ"ל ובמועד פטירת המנוח טרם נכרתה הפוליסה החדשה (אף אם לטענת הנתבעות פרטיה כבר הוסכמו) ובהתאם לתנאי הפוליסה הישנה משהפרמיה המשיכה להיגבות, טרם הסתיימה תקופתה של הפוליסה הישנה.

זאת ועוד, בדף פרטי הביטוח שנשלח למנוח רק בתחילת נובמבר 2016,לא צוין ולא הודגש כי מדובר בפוליסה חדשה ושונה (המדובר באותו מס' פוליסה),לא הודגש ההבדל בין סכומי הביטוח בפוליסה הקודמת לחדשה ולא נאמר כלל כי נכרתה/הוסכם, על פוליסה חדשה שתחולתה תהיה רטרואקטיבית.

וביתר פירוט:

טענת הנתבעת כאילו במועד הפטירה כבר הסתיימה תקופתה של הפוליסה הישנה, נסתרת מהוראת סעיף 4 (ב) לפוליסה הישנה הרלוונטי לענייננו ביחס למועד סיום תוקף הביטוח ובו נקבע כי הביטוח מסתיים: "בתום תוקף הפוליסה ובתנאי שהחברה לא המשיכה לקבל פרמיה עבורו". הפכתי בסיכומי הנתבעות ולא ראיתי התייחסות מצידן להוראת סעיף 4 (ב) לפוליסה הישנה וכנראה שלא בכדי:

הפרמיה ע"פ הפוליסה הישנה שתקופתה עד 31.8.16 ואשר סכום הביטוח בה ביחס למנוח עמד ע"ס 100,00 ₪ עמדה ע"ס של 53.5 ₪. מאחר שמתלושי השכר שצירפה התובעת כנספח ג' לתצהירה עולה שגם לאחר מועד זה נגבתה מהמנוח פרמיה זהה ,הרי שבהתאם לסעיף זה, הביטוח כלל לא הסתיים, אלא הנתבעת הכירה בהארכתו והמשיכה לגבות את אותו סכום פרמיה. גם התובעת העידה כי בעת שקיבלו את טופס פרטי שינוי המוטבים והמנוח חתם עליו, סברו כי מדובר במסמך המתייחס לפוליסה הישנה זאת עליה ידעו באותו מועד (עמ' 5 שורות 1-6).

טענת המאירי בחקירתו כאילו הפרמיה נגבתה בהתאם להסכם החדש דווקא, לא הוכחה. אמנם מדובר באותו סכום פרמיה. יחד עם זאת, אין חולק כי הפוליסה החדשה נכרתה רק ב 9.1.17. הטענה כאילו ההסכמה על פרטי הפוליסה ארעה כבר ב9/16 וכאילו גביית הפרמיה על פיה החלה כבר מ9/16,לא גובתה בכל ראיה. נהפוך הוא, דף פרטי הביטוח נשלח רק בסוף אוקטובר תחילת נובמבר ולמרות זאת כאמור, כבר קודם לכן, גם בספטמבר ואוקטובר, נגבתה אותה פרמיה.

המאירי אישר כי לצורך מתן תוקף להסכמות לגבי פוליסה חדשה, היה צורך באישור הרגולטור ואולם לא ידע מתי ניתן אישור זה (עמ' 12 שורות 3-9). המאירי אף לא ידע מתי גובשה ההסכמה הסופית והמאושרת לעניין הפחתת סכומי הביטוח. קרנות השוטרים בסיכומיה הפנתה בעצמה לדברי המאירי, ברם התעלמה מכך שהמאירי כאמור לא ידע להשיב מתי הרגולטור אישר את הפוליסה, לא כל שכן מתי אישר את תחולתה הרטרואקטיבית. בעניין זה אפנה גם לתהיות שהעלתה התובעת בסיכומיה ביחס למועד התגבשות ההסכמות הסופיות ,כאשר בפוליסה החדשה בעמוד הראשון צד ימין למטה מופיע תאריך: "גירסא: 15/12/16 22:18" כתאריך המשקף, אולי, את המועד בו אישר הרגולטור את פרטי הביטוח ובכללם דמי הביטוח החדשים בקרות אירוע ביטוחי, אולם,באותו עמוד למעלה,מופיע תאריך קודם לתאריך לעיל:" 13/11/2016 11:24 ". בכל מקרה כאמור, סכום הפרמיה של הפוליסה הישנה המשיך להיגבות, למרות תום התקופה שצוינה בפוליסה הראשונה וזאת עוד קודם לשני תאריכים אלו ולכן מובן כי נגבה מכוח הפוליסה הישנה ,אשר מכוח גביה זו הוארכה כאמור בסעיף 4(ב) לפוליסה המוזכר לעיל.

בניגוד לנטען בסעיף 21 לסיכומי הנתבעת כאילו הוצגו בפני ביה"מ ראיות רבות על פיהן נכרת חוזה בין הצדדים בחודש 10/16 ולכן פסקה הפוליסה הישנה, הרי שלא הוצגו בפני ראיות כנ"ל. ראשית כאמור, הנתבעת המשיכה לגבות את הפרמיה של הפוליסה הישנה ולפיכך היא נמשכה והוארכה. שנית, המאירי שהעיד מטעם הנתבעת, לא ידע כאמור מתי גובשה ההסכמה הסופית והמאושרת לעניין הפחתת הסכומים והנתבעת בחרה שלא להעיד מי מטעמה אשר היה מעורב במו"מ ויידע להשיב לשאלות שבנידון. הנתבעת בחרה שלא להציג כל מסמך המאשר טענתה כאילו, למרות שההסכם נחתם והפוליסה נכרתה רק ב9.1.17,הוסכם לטענתה, על תנאיה והחלו לגבות את הפרמיה על פיה, כבר חודשים קודם לכן ואפילו עוד בטרם הודע עליה למבוטח ובטרם נשלח אליו אפילו דף פרטי הביטוח.

בסעיף 17 לסיכומי הנתבעת צוין כאילו נספחים ד' עד ו' לתצהיר אלקובי מוכיחים כי לכל המאוחר בחודש 10/16 נכרת חוזה מחייב בין הצדדים וכי על יסוד הפסיקה, "אין קדושה בחתימה". בעניין זה אבהיר כי אכן, דיני החוזים הכירו באפשרות של כריתת חוזה על יסוד מסוימות וגמירת דעת אף בלא חתימה פורמלית. ברם, המסמכים שאליהם הפנתה הנתבעת אינם מצביעים על המועד שבו אישר הרגולטור את הפוליסה, ואף אינם מתמודדים עם הפוליסה הישנה לעניין המשך גביית הפרמיה כאמור.הנתבעות יכלו לצרף תכתובת, או כל ראיה לעניין אישור הרגולטור, או ראיה הקושרת בין הפרמיה הישנה לחדשה וזאת בזיקה להוראה הברורה שבפוליסה הישנה. כך למשל, לא הוצג מסמך המעיד כי נשלחה לעמיתי קרנות השוטרים הודעה על גביית הפרמיה החדשה בזיקה לפוליסה חדשה. גם בנספחים ה' ו-ו אין כל מידע שנוגע לרגולטור או לגביית פרמיה לפי פוליסה חדשה להבדיל מהפוליסה ישנה.

אי הצגת ראיות בעניינים כאמור עומדת לחובת הנתבעות שכן,החזקה הראייתית בדבר הימנעות נתבע מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד."מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.

5.זאת ועוד, מחקירת המאירי עולה כי לגישת הנתבעת עצמה,אין חשיבות כלל לדווח למבוטח וכי מאחר שההסכמה בין קרנות השוטרים לנתבעת הייתה כי הפוליסה החדשה תחול מ9/16,היא בכל מקרה חלה על המבוטחים כבר ממועד זה:

"ש.אם מישהו היה מבוטח בפוליסה הקודמת ונפטר בספטמבר 2016 כמה היה מקבל?

ת.לפי הפוליסה הקיימת שהוסכמה במסגרת משא ומתן, היא התחילה בחודש ספטמבר, כל מבוטח שנפטר לאחר תאריך זה זכאי לקבל לפי תאריך הביטוח החדש". (עמ' 14 שורות 16-18).

שתי הנתבעות טענו בסיכומיהן כי התובעת אפילו לא ידעה מה זה "פוליסה" ולפיכך,לא הייתה כל חשיבות, לגישתן, בהמצאת הפוליסה או תנאיה. אלא שבעמדה זו מתעלמות הנתבעות מהוראותיו המפורשות של הדין והתייחסות הפסיקה לחובת המבטח (ואף מהשלכות הפרת חובתו),למסירת הפוליסה עצמה ולכל הפחות למסירת מידע מלא ומדויק למבוטח(אשר במקרה דנן,חייב הפניית תשומת הלב של המבוטח לשינויים בסכומי הביטוח).

הן ע"פ סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח המסדיר את הדין הכללי והמטיל על המבטח חובה למסור את הפוליסה למבוטח,אחרת לא יהיה זכאי להסתמך על הסייגים בה והן בהתאם לתקנה 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ"ג- 1993 חייב המבטח במסירת הפוליסה למבוטח.

קרנות השוטרים הפנתה לפסק דין 3965/06 אשר בו הדגישה באותיות קידוש לבנה את היעדר חובה להמציא את הפוליסה עצמה. פסיקה זו אינה רלוונטית, משום שתקנה 6 לעיל תוקנה עוד בשנת 2005, ובמסגרתה חלה חובה בלתי מסויגת להמציא גם את הפוליסה.

בתקנה 6 אף נקבע כי מסירת הפוליסה צריכה להיעשות עם תחילת תקופת הביטוח:

"מבטח ימציא לכל יחיד מקבוצת המבוטחים, עם תחילת תקופת הביטוח, העתק הפוליסה וכן דף פרטי ביטוח המפרט את הזכויות המוקנות לו בתוקף הפוליסה הכולל את הפרטים האלה לפחות:

(1)שם המבטח וזיהוי פוליסת הביטוח הקבוצתי החלה לגביו;

(2)הגבלות על היקף הכיסוי וכן הנסיבות בהם יפקעו זכויותיו על פי הפוליסה, אם ישנן, וזכויותיו בעת פקיעה כאמור;

(3)שיעור דמי הביטוח, סכומם ומועדי תשלומם;

(4)סכומי הביטוח או דרך חישובם לפי תקנה 4;

(5)הכיסוי הביטוחי;

(6)פירוט תנית ההשתתפות ברווחים אם נכללה בפוליסה;

(7)כתובת להגשת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ולבירור זכויותיו וחובותיו לפי הפוליסה.

כלומר, ככל שלגישת הנתבעת, תחילת תקופת הביטוח של הפוליסה החדשה היה 1.9.16 הרי שבמועד זה הייתה אמורה להישלח למנוח הפוליסה עצמה. לא רק שדף פרטי הביטוח לא נשלח ב9/16 אלא רק בסוף אוקטובר ,תחילת נובמבר (ראה תשובת רבינוביץ בעמ' 11 שורות 1-3),אלא שלמכתב לא צורפה כלל הפוליסה (שהרי כלל לא הייתה קיימת אז בנמצא ונכרתה רק חודשיים לאחר מכן). כפי שהעיד מאירי הפוליסה עצמה נשלחה למבוטחים רק בסוף ינואר 2017. (עמ' 13 שורה 10). הנתבעת שטענה כי החתימה הייתה פורמאלית גרידא ,לא הציגה כל טעם מדוע לא הומצאה כבר ב9/16 הפוליסה ללא חתימה יחד עם דף פרטי הביטוח כאשר גם דף פרטי הביטוח, כשלעצמו, נשלח באיחור רב (בהתייחס לכך שלטענת הנתבעת, הפוליסה הישנה פקעה כבר באוגוסט 2016). לא ניתן לקבל פרשנות לפיה הפוליסה כבר השתכללה ויש לפעול לאורה מאותו מועד באופן הפועל לרעת המבוטח (שכן אותה פרמיה מזכה אותו עכשיו בפיצוי הנמוך ב50%), אך מנגד אין להמציאה בשלב זה למבוטח עד אשר תחתם חתימה סופית, שהיא על פי הנטען טכנית בלבד.

זאת ועוד,אמנם בדף פרטי הביטוח צוינו סכומי הביטוח ע"פ הפוליסה החדשה,אך לא צוין ולא הודגש שמדובר בסכומי ביטוח שונים מהפוליסה אשר במסגרתה בוטח המנוח עוד מראשית 2012. המדובר בהפחתה דרסטית של 50% מסכום הביטוח ועל הנתבעת חלה חובה לא רק לשלוח את הפוליסה החדשה,אלא, לכל הפחות, להפנות את תשומת לב המבוטחים ובכללם המנוח, לשינוי הדרסטי בסכום הביטוח,תוך הפניה לסכומי הביטוח בפוליסה הישנה.

התובעת הפנתה בסיכומיה לסעיף 3 לחוק המחייב פירוט והבלטה של כל תנאי או סייג לחבות המבטח. אדגיש כי גם אם,כטענת הנתבעת בסיכומיה, אין המדובר במקרה זה בסייג,אלא בסכום הביטוח עצמו,הרי משזה שונה ביחס לפוליסה הקודמת,אשר למעשה הומשכה, הייתה חובה על הנתבעת להבליט שינוי זה ביחס לפוליסה הקודמת. לא ברורה לי טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו פרט לשינוי סכום הביטוח,לא היה כל שינוי בין הפוליסה הישנה לחדשה. היא הנותנת שהיה צורך בהפניית תשומת הלב לשינוי זה. סכום הביטוח המשולם בעת מקרה הביטוח הוא מהות חוזה הביטוח ואינו פרט שולי. החשיבות להסבת תשומת הלב מתגברת, בין היתר,גם מאחר שהנתבעת, המשיכה לגבות בדיוק את אותה הפרמיה ולא ציינה כי הפוליסה הישנה הסתיימה. מבוטח סביר שעיין בדף המידע, ואשר ידע שיש לו פוליסה ישנה, יכול היה להניח כי הפוליסה זהה לקודמתה מבחינת התנאים ולא סביר כי מבוטח בשלהי שנת 2016, יזכור מה היה סכום הביטוח בפוליסה שרכש בראשית שנת 2012 עת הצטרף לפוליסה הקבוצתית של קרנות השוטרים.

אילו תשומת לב המבוטח הייתה מופנית לשינוי שנערך בהיקף הכיסוי, ייתכן שהמבוטח לא היה רוצה להמשיך לשלם את אותה הפרמיה כאשר בקרות מקרה ביטוח יזכה למחצית פיצוי בלבד. בסעיף 12 לסיכומי קרנות השוטרים נטען כאילו המנוח והתובעת ממלא לא היו בוחרים לוותר על הביטוח וכאילו תנאי ביטוח זה לא ניתנים להשגה בחברות אחרות וכן כי גם אם המנוח היה רוצה, לא היה יכול לעבור לחברה אחרת. המדובר בטענה סתמית שלא הוכחה ולא נתמכה בראיות ולפיכך בוודאי שאין בה להצביע על רצונו או פעילותו של המנוח אילו הייתה תשומת ליבו מופנית לשינוי בסכום הביטוח.

בסעיף 58 לסיכומיה ערכה הנתבעת הבחנה בין שינוי שחל בתוך תקופת הביטוח, אז יש ליידע את המבוטח, לבין הסכם חדש להפקת פוליסה חדשה תחת תנאים חדשים. אינני מקבלת טענתה בנסיבות שבפני. בדף המידע נכתב אותו מספר פוליסה ישנה. משמדובר על שינוי אחד ויחיד (גובה פרמיה) ואותו מספר פוליסה, אזי מדובר לכאורה על חידוש פוליסה קיימת לתקופה נוספת (ראו למשל גם סעיף 94 לסיכומי הנתבעת). גם הצד השני לחוזה, -קרנות השוטרים, כתב בסעיף 20 (א) לסיכומיו שביום 9.1.17 "חודש/הוארך ההסכם". במצב זה יפים דברי המלומד אליאס לפיהם אגב חידושה של פוליסה לתקופה נוספת, יש להביא דבר השינוי (בצורה ברורה ומפורשת), לידיעת המבוטח.וראה בספרו של המלומד אליאס בעמ'540-541 שם הפנה לפסיקת בית המשפט העליון, שקבעה, כי מבטח בביטוח קבוצתי נדרש לידע את יחידי הקבוצה המבוטחת על אודות שינויים שחלו בחוזה הקבוצתי. מבטח שלא עשה כן, לא יוכל להסתמך על שינויים שנערכו בחוזה הקבוצתי :"ביה"מ לא קבע מסמרות בקשר לדרך מימושה של חובת הגילוי והוידוא,אולם הבהיר כי ההודעה צריכה להיות מפורטת ,בהירה וקליטה...מבטח שלא ירים נטל זה,לא יוכל להסתמך על השינויים שנערכו בחוזה הקבוצתי.במאמר מוסגר נציין כי אין מניעה להחיל את ההלכה האמורה גם כאשר מדובר בשינויים הנעשים בחוזה הקבוצתי אגב חידושו לתקופה נוספת" (הדגשה שלי ר.א). וכן ראה את הפסיקה הרבה בדבר חובת היידוע החלה על המבטחת,כמפורט בסעיף 5 לסיכומי התובעת.

הפוליסה החדשה לא הומצאה למנוח שכן נכרתה רק לאחר מותו. בדף פרטי הביטוח שהומצא למנוח רק חודשיים לאחר שלגישת הנתבעות כבר הוסכמו פרטי הפוליסה החדשה (עובדה התמוהה כשלעצמה),לא צוין כלל כי יש שינוי כלשהוא ביחס לסכומי הביטוח כפי שהופיעו בפוליסה שהייתה קיימת. בניגוד לטענת הנתבעת בסעיף 58 לסיכומיה,כאילו לא מדובר בשינוי שחל בתוך תקופת הביטוח,אשוב ואפנה לכך שהפוליסה הישנה המשיכה לעמוד בתוקף וזאת בהתאם לסעיף 4(ב) בה לאור המשך גביית הפרמיה.משלא נשלחה הודעה ברורה ומפורטת בעניין,אין לקבל את טענת הנתבעת כי היא זכאית להסתמך על הפוליסה החדשה וכאילו בעת פטירת המנוח החליפה פוליסה חדשה זו את הפוליסה הישנה.

בהערת אגב אציין כי ביה"מ ראו בחומרה כה רבה אי המצאת פוליסה לחברי הקבוצה המבוטחת עד אשר לא הסתפקו באכיפת החוזה בהתאם לציפיות של חברי הקבוצה (ובענייננו,הציפיות הינן פיצוי בהתאם לפוליסה הקיימת אשר עמדה בתוקף ולא הובהר למנוח ולתובעת על שינויה),אלא אף הכירו בהשפעות נרחבות אף יותר של מחדל זה של המבטח. בעניין זה ראה לדוגמא עניין עליוף (ת"א 4297/97 עליוף נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ),שם נפסק כי אי המצאת הפוליסה הביאה להפסקת מירוץ ההתיישנות של עילת תביעת המבוטח.

בעניין זה צודקת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת אשר מחד הסתמכה על כך שהמנוח קיבל את דף פרטי הביטוח,טענה למעשה כי הפוליסה חלה אף קודם שהמנוח קיבל דף זה,שכן מאירי טען בחקירתו כאמור, כי גם אילו היה מבוטח פלוני נפטר ב9/16 לפני שנשלח אליו אותו דף פרטי ביטוח,הייתה חלה עליו הפוליסה החדשה. אולם,טענה זו לא רק שאינה מתיישבת עם טענת הנתבעת עצמה לעניין החשיבות של משלוח דף פרטי הביטוח,אלא שאף לא מתיישבת עם הוראות הדין כאמור. הנתבעות מבקשות למעשה לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד תולות יהבן בדף המידע וזימנו עדים במטרה להוכיח שהתובעת קיבלה גם קיבלה את דף המידע אך מנגד, טוענות שבכל מקרה וגם בהיעדרו (אם מבוטח נפטר לאחר ספטמבר 2016 ולפני שנשלח אותו דף), הפיצוי שיינתן יהיה לפי הפוליסה החדש

6.אין חולק כי סעיף 12 לחוק החוזים המתייחס לתום לב במו"מ לכריתת חוזה חל גם על חוזה הביטוח . הפסיקה הרחיבה את חבותה של המבטחת תוך עיגון חובת תום הלב ומהותו של חוק חוזה ביטוח. וראה בהסבריו של פרופ' א' ידין על תכליתו של חוק חוזה ביטוח כחוק צרכני:

"חוק חוזה הביטוח, נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת "האיש הקטן", מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח."

בהתאם לכל האמור, הן מאחר שהנתבעת לא המציאה למנוח הודעה על כריתת פוליסה חדשה,הן מאחר שהנתבעת המשיכה לגבות את הפרמיה ע"פ הפוליסה הישנה עוד בטרם נחתמה הפוליסה החדשה ודוק גביה זו נעשתה אף חודשיים קודם שנשלח אותו דף פרטי ביטוח והן מאחר שבדף פרטי הביטוח לא הפנתה הנתבעת את המנוח לשינוי בסכומי הביטוח ולא הבהירה כלל כי מדובר בפוליסה חדשה שתנאיה שונים מזו שהייתה בתוקף, הפרה הנתבעת חובותיה עפ"י חוק חוזה הביטוח ואינה יכולה להסתמך על הפוליסה שנכרתה בסופו של דבר לאחר מות המנוח. 

עוד אוסיף כי עצם קביעת תחולה רטרואקטבית לפוליסה קיבוצית,בה המבוטח כלל אינו שותף למו"מ, הינה לדעתי התנהלות בחוסר תום לב הכופה על המבוטח שינוי לרעתו באופן רטרואקטיבי. במצב בו אף לא הודע למבוטח על שינוי זה באופן מפורש,בוודאי שאל לו לביה"מ ליתן יד להתנהלות כוחנית זו של המבטחת, גם אם זו הוסכמה ע"י בעלת הפוליסה-קרנות השוטרים.

7.למרות שמצאתי כי התובעת זכאית לסכום הביטוח כנטען על ידה, לא מצאתי לחייב אלא את הנתבעת בסכום זה ולא את קרנות השוטרים. אין ספק כי קרנות השוטרים משמשת שלוחתם של חבריה לצורך עריכת הביטוח הקבוצתי ולכן חלה עליה החובה לפעול בנאמנות לטובת החברים, לגלות להם כל מידע וכל מסמך ולדווח להם על פעולותיה. ראה סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 וכן בתקנה 2 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ״ג - 1993.

יחד עם זאת התביעה דנן הינה תביעה חוזית ,ביטוחית ולא תביעה נזיקית. החבות הביטוחית והחוזית לשלם את סכום הביטוח חלה על המבטחת היא הנתבעת.

אילו הייתי מגיעה למסקנה כי התובעת אינה זכאית אלא לסכום ביטוח של 50,000 ₪ ואילו התביעה הייתה מוגשת כנגד קרנות השוטרים בעילה נזיקית, ייתכן שהיה מקום לבחון את התנהלות קרנות השוטרים, בין היתר ,בכך שלא יידעה את המנוח אודות המו"מ והשינויים בפוליסה החדשה שתחול. אולם, כאמור, מאחר שממלא מצאתי כי התובעת זכאית לסכום הביטוח לו טענה, ומאחר שהחבות החוזית והביטוחית חלה על חברת הביטוח ולא קיימת עילה שכזאת כנגד קרנות השוטרים שהינה כאמור שלוחה בלבד לצורך עריכת הביטוח, דין התביעה כנגד קרנות השוטרים להידחות וכך אני מורה.

בנסיבות העניין משקרנות השוטרים הצטרפה לעמדת חברת הביטוח אשר נדחתה על ידי, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות לטובת קרנות השוטרים.

8.לאור כל המפורט לעיל, התובעת זכאית לסכום ביטוח של 100,000 ₪ ולא 50,000 ₪ כפי ששולם לה ע"י הנתבעת. יחד עם זאת, אין לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לריבית מיוחדת ע"פ סעיף 28 א לחוק. ע"פ סעיף 28 א' לחוק: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28.לעניין זה, "ביטוחים אישיים" – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות"

ההלכה הפסוקה הינה כי חיוב ע"פ סעיף 28 א' שהינו בגדר סנקציה עונשית, ייפסק רק "באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כדי לעכב את התשלום ולהתיש את המבטח" (ע"א 4816/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר פ"ד מט' (2) 749, 777).בצד הסנקציה העונשית הקבועה בחוק, הכירו ביהמ"ש בזכותו של המבטח לברר את חבותו וככל שיצביע על טעם ענייני לכך שלא שילם את התגמולים, אף אם בסופו של דבר יתברר כי טעה, לא יחויב בפיצוי העונשי כאמור.

ראה ע"א (י-ם) 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ר.ד משקאות גורמה בע"מ :

"מנגד לאמור, יש לאפשר למבטח לברר את עצם חבותו ואת שיעור החיוב, מבלי לנופף כלפיו בחרב הסנקציה העונשית. הבהיר זאת י' הלוי במאמרו "הטלת ריבית מיוחדת על המבטח" (ביטוח 66 (תשמ"ט) 49, 50), שאוזכר בפסק הדין ישר הנ"ל: "על מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה ... מקובל עלינו כי טעם זה צריך להיות כן וענייני, אולם ברי שהוא אינו חייב להיות תמיד נכון. לפיכך בדחיית טענות המבטח, כשלעצמן, אין כדי להצדיק הטלת ריבית מיוחדת (י' אליאס דיני ביטוח (כרך א', תשס"ב) 276). כך בענייננו: אף אם המערערת טעתה בטעמיה לדחיית דרישת המבוטח, התנהגותה לא הגיעה לכדי חוסר תום לב במגמה לנהל הליך סרק, ליצור בו סחבת ולהתיש את המבוטח". (הדגשה שלי ר.א).בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה וביהמ"ש העליון קבע ברע"א 2244/04: "הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי".

בעניינינו, אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 50,000 ₪ כאשר הנתבעת סברה שהפוליסה החדשה היא זו שבתוקף ולפיכך,לגישתה לא הייתה התובעת זכאית לפיצוי נוסף. בשים לב לטענת הנתבעת ולעמדתה כאמור ולאור העובדה שהנתבעת שילמה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת ללא שהות משמעותית, סבורתני כי אין זה אחד מאותם מקרים "מיוחדים ונדירים" המצדיקים הפעלת הסמכות לפי סעיף זה. בנסיבות אלה, לא התקיימו התנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לחיוב בריבית עונשית.

אינני מקבלת גם את הדרישה לפיצוי בגין הפרת חוזה. התובעת לא פירטה את הבסיס העובדתי והמשפטי לפיצוי עקב הפרת חוזה בסכום של 20,000 ₪. הן בדיני החוזים (והן בדיני הנזיקין) על הנפגע מהפרת חוזה להוכיח שנגרם לו נזק ולהצביע על טיבו. (השוו גבריאלה שלו, יהודה אדר) דיני חוזים - התרופות (תשס"ט', בספרם בעמ' 296, ו- 345).

במקרה זה,הנזק שנגרם לתובעת הינו הפרש סכום הביטוח ולפיכך תחויב הנתבעת בתשלום יתרת תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת לפי הפוליסה הישנה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ואולם מעבר לכך לא נטען ולא הוכח כל נזק נוסף.

9.לאור כל האמור,אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 7.3.17 ( ממועד ההכרה של הנתבעת בפיצוי החלקי ) ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ניתן היום י"ח כסליו תשע"ט,26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.