ת"א 18412-08-14 שליבי נ' מדינת ישראל

לאחר שמיעת הצדדים וחקירת המצהירים אני מבטלת את הצו הזמני שניתן ביום 13/8/14 על ידי כב' השופט יעקב דנינו מהטעמים הבאים:

הבקשה לא נתמכה בתצהיר . התצהיר תומך בתביעה. בנוסף המבקשת הוחתמה על תצהיר שהיא לא ידעה לקרוא ולכתוב בשפתו –

מטעמים לא ברורים הבקשה לסעד זמני הוגשה ללא תצהיר. התצהיר תומך בתביעה שהוגשה בתיק העיקרי. בדיון התייחסו באי כוח הצדדים לתצהיר כתומך בבקשה.

בדיון התברר כי המבקשת הוחתמה על תצהיר בשפה העברית הגם שמי שחתום על הבקשה ועל כתב התביעה הוא עורך דין הדובר את שפתה של המבקשת, להבדיל מבא כוחה בדיון ששפת האם שלו היא עברית וכך נערך התצהיר. דבר זה גרר תקלה לפיה התברר כי המבקשת אינה יודעת מה שכתוב בתצהיר, ולא ניתן היה לחקור אותה בשפה העברית והיה צריך להזמין מתורגמן. לאחר שהדיון התחדש עלה כי תוכן התצהיר בעיקרו אינו ידוע למבקשת והיא זכרה לומר כי כל אשר היא ידעה שהיא אמרה לעורך הדין שכאמור החתים אותה על תצהיר בשפה העברית היה שהיא גרה במקום מאז שהיא התחתנה.

בדיון הסביר בא כוח המבקשת כי החתים את המבקשת על התצהיר בעברית כי היא כן הבינה עברית קלה עם תרגום שלו של כמה מילים לערבית בהתעלם מהטענה באותו תצהיר שהמבקשת אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית (סעיף 13 לתצהיר).

הבקשה הוגשה גם הוגשה בשיהוי -

על פי הבקשה הצו הומצא שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה וזאת לאחר מספר ביקורים של אנשי המשיבה.

השיהוי בפניה לבית המשפט לאחר הדבקת הצו היה כי הוסבר בבקשה ובתצהיר שכאמור היו בשפה שעל פי האמור בתצהיר היא שפה שמבקשת אינה דוברת או קוראת (סעיף 13 לתצהירה) , שהבן של המבקשת לקח את הצו לאביו שגר בנפרד מאמו, המבקשת, לטיפול. על פי התצהיר הבן מסר למבקשת מפי אביו שאין מה לדאוג. אבל לאחר חלוף זמן, ויומיים לפני הגשת הבקשה התברר למבקשת מפי בנה שניתן פסק דין שיש להרוס את המבנה החדש.

הבקשה והתצהיר חסרים בלשון המעטה –