גבאי ואח' נ' נתנזון

א.רקע לתביעה

טענות התובעים (בתמצית)

1.התובעים מסרו לנתבע כספים כהלוואה בסכום של כ-3 מיליון ₪. הנתבע מעולם לא השיב כספים אלה לתובעים. הנתבע ביקש אישית כספים אלה מהתובעים. הנתבע טוען כי השיב את הכספים לתובעים בכסף או בשווה כסף, בין היתר מעמותות שונות אליהן הועברו הכספים. הכספים הועברו כך, לטענת הנתבע, לאותן עמותות לפי בקשת התובעים. גם אם לא הושבו לתובעים אין הנתבע אחראי לכך.

2.טענות התובעים ביתר פירוט בהתייחס לטענות הנתבע:

א.סכום של 1,763,000 ₪ התקבל על ידי התובעים מ"קרן מורשת" כהלוואה. הלוואה זו ניתנה כדין. ההלוואה קוזזה מזכויות חוזיות לקבלת כספים, דמי ניהול. על הנתבע להשיבם, ומכל מקום אין מדובר בהחזר הלוואה או חלקה.

ב.יתר הכספים שהתקבלו אצל התובעים ממקורות אחרים, שימשו את התובעים לצורך הוצאות כספים עבור הנתבע. כספים אלה ניתנו לתובעים כדין על פי מסמכים חוזיים, חשבוניות מס, ולכן כספים אלה לא יכולים לשמש מקור להעברת הכספים שהתבקשו התובעים על ידי הנתבע להעביר לצד ג'. הנתבע לווה מהתובעים כספים אלה ועליו להשיבם, ועל כן אין מדובר בהחזר הלוואה או חלקה.

3.לטענת התובעים, בידיהם מסמכים התומכים באמור לעיל. לנתבע אין מסמכים. הוא אינו אמין. דבריו שהוקלטו במסגרת שיחות שונות שנגעו לכספים האמורים מלמדים על כישוריו ויכולתו להטעות.

4.הנתבע נחקר נגדית, העלה גרסאות שונות וסותרות. דבריו סתרו את המסמכים שהוצגו מטעם התובעים. הנתבע העיד, לא הביא עדים מטעמו שלשיטתו יכלו לתמוך בדבריו (מר אלי בן דהאן, מר משה שטסמן, מר ז'וז'ו עמר או מי מטעמו).

5.פירוט הכספים שהועברו על ידי התובעים לנתבע על פי הנטען בכתב התביעה (סעיפים 14-54) ובתצהיר התובע מגיעים לסכום של 698,000 ₪ בשנת 2002 וסך של 2,447,000 ₪ בשנת 2003. לשיטת התובעים, הנתבע הודה בפניהם ובפני צדדים שלישיים בקבלת הלוואות בסכום כולל של 2,970,000 ₪ (מדובר על כספים בערך נומינאלי). התובעים מודים בכתב התביעה (סעיפים 57-58) כי מסכומים אלה עולה שיש לקזז סך של 467,000 ₪ שהועברו על ידו באמצעות צד שלישי לחשבון התובעת. מכאן שיתרת החוב (נומינאלית) – סך של 2,678,000 ₪. לכך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין. התובעים חישבו זאת מסוף שנת 2003. ייאמר כבר עתה, כי אין בין הצדדים הסכמים או מסמכים מסודרים בדבר הכספים שהועברו, וכי מדובר בהלוואה.

ב.טענות הנתבע (בתמצית)

6.הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מאחר שזו התיישנה. הנתבע טען טענת התיישנות החל מהמועד הראשון בו ניתנה לו ההזדמנות לעשות כך, היינו הגשת כתב ההגנה. על פי החלטתי, לא ניתן היה להכריע בטענה זו טרם שמיעת הראיות כדי לעמוד על המועדים השונים הנוגעים לקבלת הכספים, ומערכת היחסים בין הצדדים לאחר מכן ועד להגשת התביעה.

7.לגוף הטענות הנוגעות לכספים השונים טוען הנתבע מספר טענות:

א.הנתבע מעולם לא קיבל מהתובעים כספים בעבורו. הכספים שקיבל הועברו בידיעת התובעים לצד ג' ואף בעודף.