עשור נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ

התובע, מהנדס במקצועו, התקשר עם הנתבעת בהסכם למתן שירותים החל מיום 3.4.2014, אשר על פיו התחייב לתת לנתבעת ייעוץ בתחום הפלדה במסגרת פרוייקט בניה אותה ביצעה הנתבעת עבור חברת אלסטום (להלן: "המזמינה")תביעה למתן חשבונות על הסכום המשוער של 200,000 ₪.

בהתאם להסכם, התמורה המגיע לתובע מאת הנתבעת הינה סך של 10,000 ₪ לחודש בצירוף מע"מ, וכן שיעור של 2% מתוך הרווח הנקי שיהיה לנתבעת בפרוייקט, ואשר ישולם לאחר גמר החשבון בין הנתבעת לבין המזמינה.

בחתימתו על ההסכם קיבל התובע סך של 42,000 ₪ שהינם תשלום התמורה עבור 4.2 החודשים הראשונים בהתאם להסכם. התובע טוען כי תקופה של 4.2 חודשים הינה תקופת ההתקשרות אותה העריכו הצדדים מראש, ומשכך – לשיטתו - לאחר שביצע את התחייבויותיו זכאי הוא ליתרת התמורה הנגזרת משיעור הרווח של הנתבעת מהפרוייקט.

לפיכך עתר התובע למתן סעד של מתן חשבונות אשר נדרש לכימות סכום החוב אשר לטענתו הנתבעת חבה לו.

הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו החוזיות. בהתאם להסכם, על התובע היה לבקר בפרויקט אחת לשבוע למשך חצי יום ביום קבוע, ופעם נוספת לשבוע למשך חצי יום, בהתאם לדרישת הנתבעת. כן התחייב התובע להיות זמין טלפונית לטובת הנתבעת.

לטענת הנתבעת, בפועל, התובע לא קיים התחייבויותיו אלה. הוא לא ביקר בשטח הפרוייקט מלבד פעמים בודדות בתחילת ההתקשרות, לא סייע בחפיפה של מנהל הפרוייקט החדש ואף הערים עליו קשיים. בנוסף התובע לא מסר חשבונית מס לנתבעת בגין הסכום ששולם לו.

למעשה, לשיטת הנתבעת, על התובע להשיב את הסכום שקיבל מהנתבעת שכן אינו זכאי לקבלת התמורה החוזית, וזאת עקב הפרת ההסכם על ידיו.

במהלך הדיון נתגלעה בין הצדדים מחלוקת: האם הטענה על הפרת החוזה צריכה להתברר במסגרת תביעה זו, שמא מקומה הנכון הוא בתביעה הכספית שתבוא לאחר התביעה למתן חשבונות.

לטענת התובע, הוא עמד בתנאי המחייב מתן חשבונות והוא קיומם של מערכת יחסים בין הצדדים המצדיקה מתן חשבונות. לטעמו – בכך סגי, ועל בית המשפט ליתן צו מתן חשבונות. לשיטת התובע, מקומה הגיאומטרי הנכון של בירור טענת הפרת ההסכם על ידו, הינו בתביעה השניה, שתבוא לאחר מתן החשבונות.

לעומתו, הנתבעת טוענת כי יש לברר את טענת הפרת ההסכם בתביעה זו, וכתנאי מקדים לסעד מתן החשבונות. לשיטתו, לא די בקיומה של המערכת ההסכמית המוכחת ועל התובע לעבור גם את משוכת הפרת ההסכם על מנת לזכות בסעד המבוקש על ידיו בתביעה דנן.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, סבורני כי הדין הוא עם הנתבעת.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי על בעל דין התובע מתן חשבונות להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות ושנית, עליו להוכיח ולו לכאורה כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אותם הוא מבקש לקבל חשבונות (ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ פ"ד נ"א (4) 337).

היינו, התובע הוא זה שנושא בכל נטל השיכנוע להוכיח את העובדות המקנות לו זכות לקבלת חשבונות מיריבו (א' גורן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה 12 עמ' 820 ואילך).

הנה כי כן, בעוד שהראש הראשון מתקיים בענייננו ללא ספק, הרי לצורך הראש השני, הוכחת זכות התביעה, על התובע להתגבר גם על הטענה שאין הוא זכאי לחשבונות משום שהוא זה שהפר את הסכם עם הנתבעת.

אשר על כן, אני קובע כי טענת הפרת ההסכם על ידי התובע תתברר במסגרת תובענה זו, בגדרי החלק הראשון של התביעה למתן חשבונות. אם יוכח שהתובע לא הפר את ההסכם, כי אז עשוי להינתן צו למתן החשבונות.

נוכח האמור, אני קובע כדלקמן:

1. ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים, לביצוע עד ליום 1.7.2017.